עשרה קבין של יופי ירדו על ארגנטינה: תשעה מהם נטלה פטגוניה - חבל הארץ הפורה והמשגשג שלה. אבל, פנינת הכתר של פטגוניה היא ברילוצ'ה, הטובלת כולה בפארקים ירוקים עד כאב ובאגמי מים צלולים של כחול עמוק, למרגלות הרי האנדים, הנישאים לגבהים של שישה קילומטרים ושפסגותיהם עטויות שלג נצחי בכל ימות השנה.
הגדול והמרהיב שבאגמי ברילוצ'ה הוא הנאוול-ואפי, הנושא את שמו של הפארק הלאומי המקומי - שמורת-טבע רחבת-ידיים, המשתרעת לרוחב של 15 ק"מ. מים רבים זרמו בנאוול-ואפי מאז התנחל בו המתיישב הלבן הראשון, אוטו מיילי, שהטביע את חותמו עליו למשך שנים רבות. כיום מושל בפארק הגדול שווייצרי תמהוני, שקבע את משכנו על פיסגת אחד מהרי האנדים, כשהוא טורח לרדת ממנו כל אימת שהוא נזקק למצרכי-יסוד כדי לשבור את רעבונו. כבעל הרכבל המקומי, המוביל אל אתרי הסקי המרהיבים, הוא מקפיד לתרום את הכנסותיו לבית החולים היהודי בבואנוס-איירס.
בסאן-קרלוס, העיירה הנושקת לנאוול-ואפי, עלינו על הפוניקולרה - קרן הרכבת המצועצע, נוסח סאן-פרנסיסקו, כדי להקיף בו את השטח רחב הידיים. דרכינו חולפות על אתרים הנושאים את שמות המאפוצ'ים - המתיישבים האינדיאנים הראשונים, שנכחדו ברבות הימים בפקודת גנרל רוקה, המושל הארגנטינאי הלבן, שהשתלט על האיזור. המתיישבים הלבנים, רובם מהגרים משווייץ, גרמניה ואוסטריה, נתקפו יסורי-מצפון על הכחדת האינדיאנים, וגמרו אומר להנציח את זיכרם בכל האתרים המקומיים. בתי העץ המהודרים של המתיישבים הלבנים נושאים כיום שמות אינדיאניים של פעם ומתאפיינים באווירה המאפוצ'ית של ימים עברו.
לאורך כל הדרך פזורים חורשות ויערות-עד עבותים, כשהרחק מן הכביש המתפתל לאורכם שורצים בעלי-חיים כמו פומות, איילים וצבאים, שרגל האדם אינה מתקרבת אליהם. בצידי הדרך בולטים עצי הסקויה העבותים, שמוצאם מקנדה, עצי אשוח וברושים, וגם שיחים של צמחי-מרפא מגוונים, שהמאפוצ'ים נהגו לרפא בהם את חולאיהם.
לייאו לייאו
אבל, האטרקציה המרכזית של פארק נאוול ואפי, למרגלות הרי האנדים, הוא מלון מפואר, הנושא את השם "לייאו לייאו" והנושק לאגם הכחול והצלול, שבו שורצים לרוב דגי סלמון. המלון, בבעלותו של יהודי אמיד, נחשב לאחד מארבעת המלונות המובילים והמפוארים בעולם כולו ואף נושא בתואר המלון המובחר של אמריקה הלטינית. בכל שנה נוהג בעליו להזמין, על חשבונו, מאות תרמילאים ישראלים לשולחן "ליל הסדר", הנערך בו ברוב פאר, ומן הסתם רק שולחן ליל הסדר של נפאל עשוי להתחרות עימו.
מלון הנופש האגדי, ששום צילום לא יוכל להמחיש את יופיו והדרו, הוקם לראשונה בשנת 1938 בשטח פראי, עדיין לא מיושב, במטרה לאכסן בו תיירים מכל רחבי העולם. לא חלפה שנה מאז הקמתו, והמלון, שיסודותיו נבנו מקורות-עץ, עלה באש, אלא ששנה לאחריה כבר הוקמו יסודותיו החדשים, והפעם עמידים בפני להבות. הוא נפתח, רשמית, לקהל האורחים בשנת 1993 כמלון-נופש בינלאומי, כשבשטחו רחב הידיים נכללים רצועת חוף-ים פרטי, מרכז-גולף, בריכות-שחייה, חיצונית ומקורה, ספא של מים מינרליים, מועדון-בריאות, סאונה וג'קוזי. במלון יש גם מרכז-עסקים גדול ושטח נרחב לשעשועי ילדים. בחזיתו מתנוססים דגלי המדינות ובמרכזם דגל ישראל.
חדרי המלון המפואר מרוהטים כולם ברהיטי מהגוני ומרופדים בעורות נמר, צבי וקרוקודיל. בכל חדר יש אח לחימום ומרפסת גדולה המשקיפה אל האגם והפארק. על קירותיהם של מסדרונות המלון מתנוססות יצירות-פאר אמנותיות של מיטב הציירים. במלון יש גם אולם-אירועים ענק, בסגנון אולמי-ורסייל, ומסעדות מפוארות, עם גסטרונומיה שאין שנייה לה, ושעליה מופקדים שפים בעלי-שם. נברשות-בדולח, שערכן לא יסולא בפז, גודשות את כל קירות המלון ויוצרות תחושה של תאורת ארמון.
ברילוצ'ה עצמה מזכירה עיר שווייצרית טיפוסית ובתור שכזו יש בה מהגרים רבים ממדינה זו וממדינות-מרכז-אירופה אחרות, כמו גרמניה ואוסטריה. רבים מבתי העסק שלה נושאים שמות גרמניים טיפוסיים וכך גם בעלי מקצועות חופשיים המתהדרים בהם.
לכל אורך הדרך קורצים לתייר מפעלי השוקולד המקומיים, המשמשים גם כמוזיאונים למתוק המתוק הזה ולמבקרים ניתנת ההזדמנות לחזות בתהליך ייצורו של השוקולד לסוגיו השונים.
לסיום ביקורנו בברילוצ'ה אנו חוזים בלהקת-רחוב אינדיאנית מקורית, המנגנת מוזיקה מאגית סוחפת, שאנשיה - גברים, נשים וטף - עטורים תלבושות מרהיבות, מקושטים בנוצות ומתנועעים בקצב הריקוד הפראי. ובפינת הרחוב, על גזע-עץ חתוך, ניצב לו כלב יפהפה, דמוי דב, ולצידו בעליו, המתנה צילום עם הכלב תמורת 20 פזו (כ-6 דולר). חזקה על הכלב המאולף על-ידי בעליו, שהוא יודע להתייצב בפוזה מותאמת למצטלם עימו, כאילו היה בעצמו בן-אנוש.
רחובותיה של ברילוצ'ה שוקקים תיירים ישראלים, בעיקר תרמילאים צעירים, שקסם המקום ויופיו האגדי מרתקים ומשכרים אותם, כמו את כל מי שמזדמן לשווייץ של אמריקה הלטינית.
