נהרות של דיו שפכו השבוע העיתונים היומיים על הרשימה שבחרו 49 אלף מתפקדי הליכוד לייצגם בכנסת. הארץ מיהר להכריז על "ניצחון מוחלט של המורדים ברשימת הליכוד"; ידיעות אחרונות קבע כי מתפקדי הליכוד "נסחפו ימינה", ואילו מעריב הגדיל לעשות והודיע בכותרתו בעמוד הראשון על הקמתה של "מפלגת פייגלין", לא פחות. למותר לציין שזו הפעם הראשונה בתולדות העמים, שמפלגה כה מזוהה עם המועמד שנבחר למקום ה-20 מטעמה.
לחגיגה הצטרפו כמובן ערוצי הטלוויזיה, רשתות הרדיו ואתרי החדשות באינטרנט, שקפצו כמוצאי שלל רב על הרשימה. חלקם עשו זאת תוך שימוש באמיתות על כשלים בהליכי ההצבעה בפריימריז, שהביאו לכך שרבים ממתפקדי הליכוד לא מימשו את זכותם להשפיע על הרכב הרשימה; אחרים בחרו בחצאי אמיתות על דילים שהיו ושלא היו, ואילו הנותרים הרחיקו לכת בשימוש בשקרים גסים ובעריכת היקשים מן הכישלון בהתמודדות עם 6,000 סוסים טרויאניים בזירה הפנים-מפלגתית להתמודדות עם איום הפצצה האירנית, ומיכולת ההתמודדות עם דחיקת פייגלין ליכולת ההתמודדות עם בלימתו של אחמדינג'אד.
ואולם בין הררי המילים נבלעה הביקורת המרתקת ביותר, שדווקא בשל היותה כזו ודווקא בגלל מי שהביע אותה - היא עולה בחשיבותה על כל דברי הלעז האחרים. ביקורת שטוב היה לה אולי שלא תישמע מלכתחילה, אך מרגע שנשמעה - אין להתעלם ממנה: "עם ישראל מבין היום שהליכוד הוא מפלגה שהקוד הגנטי שלה סובל מדלות פיגמנטים ומאנמיה".
הפוסל - במומו פוסל?
לפנינת החוכמה הזו אחראי לא אחר מאשר השר לענייני דתות, יצחק כהן, מש"ס. העובדה שהשר הנכבד נבחר לכנסת ברשימה שהמקומות בה שמורים לגברים, חרדים, ממוצא ספרדי - אינה מונעת ממנו לחלק ציונים להרכבם הגנטי של מועמדי הרשימות המתחרות. במצוות יו"ר ש"ס, השר אלי ישי, שאיים בתחילת מערכת הבחירות "להוציא את השֵד העדתי לטיול", החליט השר כהן להפוך את הגזענות התרבותית המובנית של ש"ס לגזענות מדעית.
קשה לי להתאפק מלהזהיר את כבוד השר כי הוא מסב לשולחן הממשלה שמרבית שריה הם בעלי קוד גנטי שעוד עלול, האל ישמור, להדביקו בהיפו-פיגמנטציה.
איני יכול גם שלא לתהות אם האנמיה שמייחס כבוד השר לי ושלכמותי מתבססת על מחקר מדעי או שמא רק על הכשרה קואליציונית.
ואיני יכול שלא לתהות האם רק עיוורון צבעים הוא שגרם לשר כהן להתעלם מכך שכמיליון עולים ממדינות חבר העמים זכו לשני נציגים בלבד בין 35 המקומות הריאליים ברשימת הליכוד, לעומת 12 נציגים, שלהם זכו כמיליון ורבע בני עדות המזרח.
ולבסוף: מעניין כיצד היה מגיב השר הנכבד אילו היה מישהו מביע את מחאתו על ייצוג היתר של בני עדות המזרח ברשימת מפלגת העבודה - חמישה מבין 12 המקומות הריאליים לכנסת - בטענה כי "מפלגת העבודה סובלת מעודף פיגמנטים ומ-G6PD".
אין ספק שדי בתואר "איש חינוך" כדי לספק לשר, שיחד עם מפלגתו ההומוגנית מגדל דור חדש לבערות ולבורות, את היכולת לאבחן היפו-פיגמנטציה; כנראה גם שחוסר האנמיה שלו מחסן אותו מאסוציאציות למפלגות אחרות שפעלו במאה ה-20, שהעלו טענות גזעניות "מדעיות", ויש להניח שעקב מעמדה הפוליטי של מפלגתו, הוא אינו נזקק לשיעורי עזר במתמטיקה וסטטיסטיקה כדי להפוך אותו למומחה בייצוג יתר של אוכלוסיות.
הצרה היא שגם במקורותינו, שאותם הוא כל כך אוהב לצטט, מסתבר שהוא מתמצא הרבה פחות מכפי שהיה רוצה שנאמין. אחרי ככלות הכל, אם היה מעיין בספר משלי, קשה להאמין שהיה מחמיץ את עצתו של החכם באדם: "גם אוויל מחריש - חכם ייחשב".
