הרכש החדש
חבל מאוד שהעיתונאי המוכשר והוותיק, גדעון רייכר, המצטיין בהגינותו, בחר להצטרף לתנועת הגמלאים. תנועה זו, בראשות רפי איתן, כבר מראשיתה הפכה לפארסה ולסמל של תככנות פוליטית, אינטרסים אישיים והעדר ניקיון כפיים, אשר לא תרמה דבר לגמלאים ולציבור הרחב.
אם כבר פוליטיקה, כלום לא ראוי היה שרייכר יבחר בתנועה איכותית יותר, הנושאת על דגלה את היושר והניקיון הציבורי?
אני מקווה שהציבור לא יילך שולל בעקבות החלטת הרכש החדש וכוכב התקשורת הנודע לבחור בתנועה זו, שהייתה אכזבת הבחירות הקודמות.
תנועת חב"ש
בפסיקה נגד פתיחת המרכול של רשת 'טיב טעם' בגבעתיים בשבת, בעקבות התביעה שהוגשה על-ידי העירייה ותושבים חילוניים, הדגישו השופטים את ערך השבת כנכס לאומי וכקניין דתי ורוחני יהודי.
במקום התעסקות ציבורית בתוכניות ריאליטי הריקות מתוכן, דוגמת "האח הגדול", או בכיסאולוגיה פוליטית, הגיעה השעה להקים את תנועת חב"ש. לא, אין מדובר בארץ של שכנתנו האפריקנית, אלא בתנועה של
חילונים
בעד
שבת. את הרעיון הגה בשעתו הסופר הדגול אהרן מגד, על-רקע חילולי שבת המוניים במגרשי הכדורגל. זאת לא מטעמי נוחות, כדי למנוע המולה המפריעה לשכנים, אלא מטעמים אידיאולוגיים מובהקים. אין ספק כי זהו פרויקט חשוב למען האקולוגיה הרוחנית של העם.
שינוי טקטיקה
במקום לראות במשה פייגלין קוץ בגרונה של התנועה, סיעת הליכוד הייתה מיטיבה לעשות אם הייתה משנה את הטקטיקה, והופכת את האיש למנוף להעצמת הסיעה. הליכוד אז היה מציג את עצמו לציבור כתנועה דמוקרטית-פלורליסטית שבה יש מקום למגוון הדעות, מהמרכז ימינה, ולמתמודדים בקשת רחבה זו. גישה זו לא רק הייתה מסייעת להפוך את פייגלין מיריב לאיש ידידותי, אלא גם הייתה משפרת את תדמית התנועה בעיני התקשורת ובדעת הקהל.
אפקט פייגלין
ובאותו עניין, דומני שהמרוויח הגדול מהפריימריז של הליכוד, כיריב בלתי נלאה, הוא משה פייגלין. האיש המדובר ביותר במדינה מאז הבחירות נהנה ממסע יחסי ציבור חסרי תקדים, שהעניקו לו, חינם אין כסף, כלי התקשורת הליכוד ודעת הקהל. פייגלין כבר השיג את שלו וקיבל את היומית והשבועית שלו, כשהוא מקובע בתודעת הציבור הרחב, יותר מכל חבר כנסת אחר בליכוד ובכלל. זהו שיעור פרלמנטרי חשוב ביותר, איך להתפרסם בלי מאמץ כלל.
מינוי מקצועי
ראוי לברך על מינויו של הרב פרופ' דני הרשקוביץ ליו"ר סיעת 'הבית היהודי'. תנועות הימין, כמו גם התנועה הדתית-לאומית, שבעות מאינטריגות וחיכוכים פוליטיים, שאינם מקדמים את מטרות התנועה. יש לקוות כי המינוי החדש יכניס משב רוח מרענן לתנועה החדשה, שתצא לדרך חדשה, דתית אידיאולוגית ומקצועית, ופחות פוליטית, כפי שיש לצפות מאישיות רבנית-אקדמית בשיעור קומתו של דניאל.
התחלה מבטיחה
כל הכבוד לניר ברקת, ראש עיריית ירושלים, על הקואליציה הרחבה מקיר אל קיר שהרכיב מכל גוני הקשת הפוליטית והדתית - ממרצ, דרך הדתיים הלאומיים ועד החרדים - אולי הקואליציה הרחבה ביותר בתולדות העירייה מימי טדי האגדי ועד ימינו. אין ספק, זו היא התחלה מבטיחה.
ראוי לקוות שה'סטטוס-קוו' ישרור בין כותלי הקואליציה העירונית, שתאופיין כשמה בשיתוף פעולה, וגורלה לא יהיה כמו זה של סיעת 'ירושלים תצליח' בקדנציה הקודמת באופוזיציה, בראשות ברקת, שהתפרקה מקיר אל קיר.
עברית עכשיו
עם כל הכבוד לפרופ' צוקרמן, שהכריז על שפה חדשה, השפה הישראלית, המנותקת מהשפה העברית, דומני כי מדובר בהפרדה מלאכותית ובלתי מציאותית. השפה הישראלית מורכבת בתשתיתה מהשפה העברית, לרבדיה השונים, בתוספת סלנגים שמקורם בהווי חברתי, צבאי וכד', וביטויים לועזיים שנוצרו בעיקר בהשפעת התרבות האמריקנית.
גם אם מדובר בדור 'אינסטנט', החי מן היד אל הפה, הניסיון להכשיר טעויות יסוד בעברית, דוגמת חילופי זכר בנקבה ולהיפך, ולתת להן תוקף רשמי כחלק בלתי נפרד מהשפה הישראלית, משול לניסיון לשנות חוקי מתמטיקה או מדעים, משום שהם מכבידים על התלמידים. ולהבדיל, היוזמה שעלתה לאחרונה, לתרגם את התנ"ך לעברית קלה.
הגיעה השעה להחזיר לשפה העברית את כבודה האבוד: עברית תקנית עכשיו!
