האומנם "חופש ביטוי לכל גולש, בלי צנזורה"?

האומנם אתר זה ובעליו נוהגים על-פי סיסמתם "חופש ביטוי לכל גולש, בלי צנזורה"? לפני ימים אחדים נכנסתי בטעות לאתר זה, במקום לאתר אחר שאליו התכוונתי להיכנס. אפילו הגבתי על ידיעה, ורק לאחר ששלחתי את התגובה הבחנתי בטעותי. ראיתי שפני האתר ושמו שונו, וכי נוספה הסיסמה החדשה: "חופש ביטוי לכל גולש, בלי צנזורה". הבה נראה האם יש אמת בפרסום. עיתונים בעולם כולו מתהדרים לפעמים בסיסמאות, המהוות את ה"מוטו" שלהם. עיתון אמריקני ידוע דוגל במוטו "כל הראוי לקריאה". לשבועון "העולם הזה" היה המוטו "בלי מורא, בלי משוא פנים". בראש העיתון "על המשמר" התנוססה הסיסמה "פועלי כל הארצות - התאחדו". זוהי מעין יומרה מגונדרת של העיתון, סמל וסיסמה המהווים הצהרה בדבר כוונות המערכת ויומרותיה. בעבר נהגתי לקרוא ולכתוב מאמרים באתר זה. חיבבתי את הבמה החופשית שיואב יצחק נתן לקוראיו וראיתיה בעין יפה, מה גם שהיה זה תכסיס נאה ומועיל להרחיב את קהל הגולשים באתר. נוסף לכך, סברתי כי יואב יצחק מדגים לנו מהי עיתונאות אמיצה, אם כי כעת אינני כה בטוח בכך, ואת דברי אלה אסביר מיד. בשל הסיבות שתפורטנה להלן, חדלתי זה-מכבר מלגלוש באתר ולבטח מלכתוב בו. כשנכנסתי אליו בטעות, כאמור, הבחנתי בסיסמה "חופש ביטוי לכל גולש, בלי צנזורה". סיסמה זו הזכירה לי כיצד הוטלה כאן צנזורה על דברים שכתבתי, משום שדברי נראו ליואב יצחק כפוגעים באינטרס כלכלי של האתר ושל בעליו. "חטאי" היה כתיבת מאמרים, שבהם פקפקתי באמיתות התדמית של לוחם לחשיפת שחיתויות, ושל איש המפרסם גילויים מרעישים, שהודבקה - ללא הצדקה, לדעתי – לאריה אבנרי, אשר אין לי שום היכרות או עניין אחר עימו. כפי שעשיתי בעבר, כן גם במקרה שבו הוטלה עלי צנזורה, כתבתי כי לדעתי אין במאמריו של אבנרי כל גילוי חדש, אלא רק מיחזור מידע שכבר פורסם בתקשורת. יתר על כן, נראה כי דרכתי על יבלת מכאיבה במיוחד: העזתי לפקפק בגילוי מידע חדש בספרו החדש של אריה אבנרי על אהוד אולמרט, שהופץ ונמכר ע"י אתר זה ואשר לכאורה יש לבעלי האתר עניין מסחרי בו. הדברים שכתבתי צונזרו ע"י יואב יצחק, שטען כי היוו דברי השמצה אך אני סברתי כי זהו רק תירוץ למנוע דברי ביקורת על מי שיצחק חפץ ביקרו הכלכלי. טענה זו הועלתה ע"י יואב להגנתו של אבנרי – שני אנשים שמעולם לא חסכו בכתבותיהם ובמאמריהם דברי גנאי חריפים מאוד, הגובלים בלשון הרע, מאישים כמו אולמרט, הירשזון, דורית ביניש ורבים אחרים, וידם עוד נטויה. במילים אחרות, האיש הבוחש ברפש כמקצוע, גם אם זה לצרכי היגיינה לגיטימיים, הזדעזע לראות שגם אני מטיל קמצוץ קטן של בוץ - לדעתי מנימוקי היגיינה שאינם פחותים וללא שמץ של דיבה. הצגת השאלה במאמרי, היכן הגילויים המסעירים במאמריו של אבנרי, והטלת ספק במידת האומץ והתועלת שבצעדיו ובמאמריו, היו מעשים לגיטימיים לחלוטין, שלא היוו לשון הרע ואשר אבנרי או יואב יצחק יכלו להשיב עליהם עניינית ולסתור את טענותי - ללא צנזורן. לבטח לא היו דברי בוטים ומשמיצים כמו האשמת שר או ראש ממשלה פלוני בשחיתות נוראה, או את נשיאת בית המשפט העליון בהשחתת המידות – פרסומים שליואב יצחק ולאריה אבנרי ניסיון עשיר בהם. זמן קצר לאחר שצנזר את דברי עסק יואב יצחק, באמצעות אתר זה שבבעלותו, במסע פרסום ומכירות נמרץ לספרו של אבנרי. את התנהגותו עימי, ואת צנזור הדברים שכתבתי על אבנרי, בשל האינטרס המסחרי המובהק בפרסום ספרו ובמכירתו, ראיתי כדוגמה לדרך שבה אסור לעיתונאי לפעול בשום פנים ואופן, ועיתונאים הנוהגים כך מדרדרים את מקצועם לשפל המדרגה. באותה מידה, יכול היה יצחק לצנזר מאמרי ביקורת על חברה מסחרית פלונית, המפרסמת מודעות בעיתונו. יש כלי תקשורת הנוהגים כך, ומביאים להזניית מקצוע העיתונאות ולהקטנת האמון שהציבור נותן בתקשורת בכללה. דברי אלה נשלחים לפרסום באתר, כניסיון הנראה נדון מראש לכישלון, לראות האומנם תעמוד לו ליואב יצחק היושרה שסיסמתו מתיימרת לבטא – דהיינו, חופש ביטוי לכל גולש, גם לזה הכותב דברים שאינם נעימים לו אישית, וללא כל צנזורה.