יש משהו מעודד ואפילו מרענן ברשימות המועמדים לכנסת הבאה. שלא כמו בכנסות קודמות, השכילו הפעם רבות מהמפלגות להכניס לשורותיהן צעירים אטרקטיבים. אלה, מסתבר, הולכים ותופסים מקומות ריאליים באותן מפלגות שבהן נערכו מבעוד מועד בחירות מוקדמות או פריימריז.
אם תרצו, זהו אפילו מהפך של ממש. שוב אין ה"עסקונה" הוותיקה והמסואבת של מנגנון מפלגתי משומן חוסמת את דרכו של הדור הצעיר כבעבר. משב הרוח הרענן הזה, שהוא לצנינים בעיני הגווארדיה המפלגתית הוותיקה, יהיה בסופו של דבר רק לברכה ולתועלת הן לבוחרים והן לנבחרים.
עולים כפורחים
ברשימת הליכוד נדחקו אחורה ותיקים כמו סילבן שלום ולימור לבנת, ואת מקומם תפסו גדעון סער וגלעד ארדן. ברשימת העבודה, לעומת זאת, זכו להצלחה מרשימה בוז'י הרצוג ואופיר פינס, על-חשבונם של בנימין בן-אליעזר ומתן וילנאי. ברשימת מרץ עלו כפורחים אילן גילאון, שנשר מן הכנסת הנוכחית, ומוטי רז, פעיל-שמאל נמרץ. השניים מותירים אחריהם שועלים ותיקים כמו זהבה גלאון ורן כהן. אפילו ברשימת הגמלאים, מפלגת הגיל השלישי, הוכנס משב-רוח רענן: העיתונאי גדעון רייכר, קשישא אומנם בעצמו, אבל בעל מעוף צרכני רב, הוצב במקום השני, על אפם וחמתם של ישישי המפלגה.
רקורד עשיר
עם יד על הלב, כאן המקום להודות שמרבית המועמדים החדשים הם בעלי רקורד של עשייה: אילן גילאון ממרצ, הוא האיש שהצליח להעביר בכנסת הצעות-חוק חשובות הנוגעות לענייני נכים ובריאותם; ואילו גדעון סער וגלעד ארדן, מהליכוד, הם בעלי רקורד-שיא בהעלאת שאילתות בנושאים כלכליים, חברתיים, תחבורתיים ובריאותיים. ובמפלגת העבודה, המכונה "המפלגה האבודה", מנסים להציל, ברגע האחרון ממש, את מצבה הנואש, עם הצבתם של אנשים כמו בוז'י הרצוג ואופיר פינס, הידועים מן הכנסת הנוכחית כמי שפעלו לשיפור תנאי הרווחה והעבודה.
אופנה חדשה
ועוד משב-רוח רענן: שיבוצם של אנשי תקשורת. האופנה החדשה הזו באה במקומה של אופנה קודמת, שבה נהגו המפלגות לשבץ להנהגתן אנשי צבא (בדימ.). החלוצה הייתה מפלגת העבודה, ששיבצה עוד בכנסת הקודמת לשורותיה את שלי יחימוביץ', ואילו לכנסת הקרובה היא מבקשת לשבץ את דניאל בן סימון. החרו-החזיקו אחריה מפלגות נוספות, שהציבו בשורותיהן את ניצן הורביץ ומירב מיכאלי (מפלגת השמאל) ; ואורי אורבך (הבית היהודי).
כניסתם הדומיננטית של צעירים לכנסת הבאה היא בבחינת מהפך של ממש ועומדת בניגוד גמור למה שהיה נהוג בכנסות קודמות. הייתה זו, בעיקר, מפא"י, ובגלגולה האחרון - מפלגת העבודה - שמנהיגיה ניסו לבלום, בכל מחיר, את עלייתם המטאורית של אנשי הדור הצעיר. גולדה מאיר, זלמן ארן, ישראל גלילי, וה"מאכרים" של המנגנון, ניסו להדוף כל ניסיון של צעירים כמו שמעון פרס, משה דיין וגד יעקבי לטפס גבוה. גם בליכוד נאלצו, מי שכונו "הנסיכים", בניהם של חברי-כנסת וותיקים כמו דן מרידור, בני בגין, עוזי לנדאו ואהוד אולמרט, להמתין בסבלנות עד שיגיע תורם. עכשיו הגיעה השעה שבה מכירים ראשי המפלגות עצמם בצורך לקדם את הצעירים, העומדים בזכות עצמם.
