בימים שבשגרה, אנו שוקדים להפוך את ביתנו למבצרנו. כל אחד כמידת החרדה, הרצון והיכולת שלו. יש המתקינים אזעקות. אחרים מטמינים את חפצי הערך והמזומנים בכספת. אחדים מתחת לבלטות. אחרים רוכשים מבעוד מועד פוליסות ביטוח.
כאשר אנו יוצאים לחופשה במלון, אין לנו כל יכולת לבצר אותו. אין לנו על מי לסמוך, אלא על הנהלת המלון. אנו משלמים במיטב כספנו גם על תחושת הביטחון האמורה ללוות אותנו במהלך החופשה. ואכן לא בכדי, הטילה הכנסת על בעלי המלונות בארץ אחריות כמעט מוחלטת לחפצי האורחים. חוק השומרים קובע כי אחריותם זהה לזו של שומרי שכר. רק נסיבות של כוח עליון, שלא ניתן לחזותן מראש ולמונען, פוטרות את בעל המלון.
לאחריות כבדה זו מתלוות שתי חובות המוטלות על האורח: הראשונה, כאשר האורח מביא עמו למלון כספים או חפצי ערך, עליו לדווח עליהם מראש בקבלה ואם הוא נדרש לכך, עליו להפקידם בקבלה. השנייה, כאשר האורח מגלה את דבר הגניבה, עליו לדווח עליה למלון תוך זמן סביר.
אלא שלמרבה הצער, בעלי בתי המלון בארץ, ובמיוחד חברות הביטוח שלהם, לא הפנימו את האחריות המוטלת עליהם כלפי האורח. במקום לכבד את אחריותם החוקית, הם מנסים בכל דרך להתחמק ממנה. המקרה של משפחת בוקריס מצרפת שיובא מיד, הוא אחד מני רבים.
בני הזוג בוקריס הגיעו, יחד עם שלושת ילדיהם, לחופשה בת שבוע ימים במלון ישרוטל המלך שלמה באילת. עם הגעתם דיווחו בני הזוג לפקיד הקבלה, כי ברשותם תכשיטים יקרי ערך. הפקיד הנחה להפקיד אותם בכספת שבחדר ואף שלח את האחראי על הסבלים כדי שידריך אותם כיצד לקודד את הכספת. הנחיה דומה נרשמה גם באגרת לאורח שציפתה להם בחדר.
שמחים וטובי לב, הפקידו בני הזוג בוקריס את התכשיטים בכספת, והתפנו להתבונן אל הנוף המרהיב של המפרץ שנשקף מחדרם ולהנאות המלון והעיר אילת. כך חלפו להם בשלווה ובנחת ארבעה ימים. ביום החמישי, יצאה משפחת בוקריס לשייט במפרץ. גם השייט עבר בשלום. אולם כשחזרו למלון, גילו למגינת לבם כי הכספת נפרצה. נעלמו ממנה התכשיטים היותר יקרים וחלק מהכסף המזומן.
בני הזוג דיווחו על הגניבה מיד לקצין הביטחון. בהמשך הלילה אף הגישו תלונה למשטרת אילת. הקורא לא יופתע אם יגלה כי חוץ מלבלבל לתיירים את המוח, קצין הביטחון לא עשה דבר וגם משטרת ישראל לא תפסה את הגנבים. נותרו אם כן חברת ישרוטל, בעלת המלון וחברת הביטוח כלל, אשר ביטחה את אחריות המלון כלפי אורחיו.
"ככל שיש בדבר כדי להטיל עלינו אחריות, בני הזוג בוקריס אינם בני זוג. הם וילדיהם אינם משפחה והם בכלל לא הגיעו לחופשה במלון", כך טענו ישרוטל וכלל בבית משפט השלום בתל אביב. "ואפילו אם התאכסנו במלון, לא היו להם תכשיטים. ואפילו היו להם תכשיטים הם לא אחסנו אותם בכספת. ואפילו הם אחסנו אותם בכספת, הם לא נעלו אותה כמו שצריך".
בקיצור, חוץ מעצם קיומו של המלון ועצם קיומה של חברת הביטוח, ישרוטל וכלל הכחישו הכול.
השופטת זהבה אגי דווקא האמינה למירב בוקריס. "בעדותה בפני, בוקריס הייתה דרמטית מעט, אך הדבר מובן לאור החוויה שעברה. עדותה הייתה רהוטה, עקבית, הגיונית וסבירה, ואף קבלה חיזוקים בחקירה הנגדית של העדים שהופיעו מטעם המלון".
לעומת זאת, קבעה השופטת, "עדותם של העדים שהופיעו מטעם המלון וכלל – בעייתית. במיוחד עדותו של קצין הביטחון הראשי במלון הייתה מבולבלת ולא מהימנה בעיניי. בתצהירו העיד בצורה נחרצת על בדיקות ותחקורים שנעשו במחלקת הביטחון של המלון. בפועל הסתבר כי לא נעשו בדיקות כפי שנטען בתצהירו".
כך לדוגמא, טענו עדי המלון כי איש מלבד בני משפחת בוקריס לא נכנס לחדריהם בהעדרם משום שלא היו סימני פריצה, וכי לא ניתן לפתוח את הכספת במלון אלא באמצעות הקוד הסודי שהיה ידוע רק לבוקריס.
לעומת זאת, במשפט הסתבר כי הונפקו שני כרטיסי כניסה לחדרים מעבר לשניים שנמסרו לבני הזוג, כי ניתן להיכנס לחדרים בקלות דרך המרפסת וכי ניתן לפתוח את הכספת גם באמצעות מפתח שהיה בקבלה.
לאחר שקבעה כי חפצי הערך אכן נגנבו מהכספת במלון, פנתה השופטת לדון באחריות ישרוטל וכלל לגניבה. בית מלון אחראי לגניבת חפצי אורחיו באחריות כמעט מוחלטת, מזכירה השופטת. המלון פטור מאחריות רק במקרה של כוח עליון, אם הנזק לחפצים ארע בנסיבות שלא ניתן לחזותן מראש או שלא ניתן למונען.
גניבות בכלל, וגניבות מבתי מלון בפרט, קובעת השופטת, הן חזיון נפרץ וצפוי, ועל כן לא יוכל בית מלון ליהנות מפטור של כוח עליון במקרה של גניבה. כך כאשר מדובר בחפצים רגילים שאורחי מלון נוהגים להביא עמם.
ומה באשר לחפצים יקרי ערך, מקשה השופטת. גם ביחס לחפצים אלה יש למלון אותה מידה של אחריות אולם כאן חלות על האורח המתאכסן במלון שתי חובות. הראשונה, ליידע את המלון בדבר קיומם של אותם חפצי ערך, כדי שהמלון יוכל, לפי שיקול דעתו, להפעיל מידה מוגברת של שמירה עליהם. השנייה, להודיע להנהלת המלון מיידית על כל גניבה.
במקרה זה, קובעת השופטת, קיימו בני הזוג בוקריס אחר שתי החובות. הם הודיעו בקבלה כי בידיהם חפצים יקרי ערך. הם לא נדרשו למסור כל פירוט לגבי החפצים או להפקידם בידי המלון. אדרבא, המלון ויתר על זכותו זו במפורש, בהמלצתו החד-משמעית לאורחים, כפי שהופיעה באגרת לאורח, לעשות שימוש בכספת בחדרם. בני הזוג בוקריס גם מילאו אחר החובה השנייה והודיעו בקבלה על דבר הגניבה מיד עם גילויה.
בסופו של דיון, חייבה השופטת זהבה אגיס את ישרוטל ואת כלל לפצות את משפחת בוקריס על נזקי הגניבה מהכספת וכמו-כן בפיצויים בגין עוגמת נפש, בסך 5,000 ש"ח, בהוצאות טיסה לארץ לשם הכנת תביעתם ומתן עדות ובהוצאות משפט בסכום של 20% מסך כל הפיצויים שנפסקו.