אופוס 2008, 329 עמ'.
תרגום: אילה שלו
המקום: קיימברידג' - אנגליה של ימי הביניים. המלך הוא הנרי השני. ארבעה ילדים קתולים נרצחים בנסיבות מוזרות. הקתולים מאשימים את היהודים והמלך לוקח את היהודים תחת חסותו. הוא צריך את המיסים של הסוחרים היהודים ולכן הוא מגן עליהם.
באותה תקופה, טובי הרופאים של אירופה נמצאים בסיציליה. מלך סיציליה הוא דודנו של הנרי השני ולכן הנרי פונה אליו בבקשת עזרה במטרה לקיים חקירה מסודרת על הירצחם של ארבעת הילדים. הבקשה היא לשלוח אליו מומחה לאומנות המוות (מה שנקרא בימינו זיהוי פלילי).
חברי המשלחת יוצאים לדרך. המשלחת מונה את סיימון היהודי מנאפולי, את אדליה המצטיינת באנטומיה ובזיהוי דברים חריגים מאוניברסיטת טולדו. אל אדליה מצטרפת האומנת שלה מימים ימימה ושומר הראש המוסלמי שלה - מנצור. המשלחת המוזרה הזו מאבדת את האומנת הזקנה כבר בדרך עוד לפני הגיעם לאנגליה, ונותרת שלישייה שכל חבריה שונים זה מזה בכל דרך אפשרית.
אנגליה של ימי הביניים היא ארץ מסוכנת, מלאה אמונות טפלות, מאמינה בכישוף, מפגרת בכל צורה אפשרית בנושא מעמד האישה, דת ואמונה. אדליה כאישה מחוננת ומתקדמת מאד נמצאת בסכנה תמידית, כך גם סיימון היהודי ומנצור המוסלמי - הסרצ'ן. דמות נוספת משמעותית לסיפור היא האב ג'פרי מהכנסייה המקומית. הוא דווקא קצת יותר מתקדם בדעותיו. הוא זה שנותן מחסה ליהודים בקיימברידג' בהוראת המלך והוא גם מארח את המשלחת תחת חסותו, כאשר הוא היחיד שיודע מה מטרת הביקור, אבל כמו האחרים, אינו יודע מי הזמין את הביקור.
מנצור נאלץ להתחזות לרופא כדי שאדליה תוכל למלא את תפקידה. אומנם כולם רואים בו רופא אליל, אבל כולם באים להתייעץ איתו ולחפש אצלו מרפא, כל זאת כדי שלא יאשימו את אדליה במעשי כישוף.
את הילד הראשון שנרצח הנזירות הופכות לקדוש. הוא נקבר במנזר שלהן והן מעודדות עלייה לרגל לקברו, תוך הפצת המסר שיש לקבר סגולות מרפא. לא לוקח לאנשי הקהילה הרבה זמן להבין שלתרופות של רופא האליל יש השפעה מהירה יותר מאשר מעשי הנשים של הקדוש הקטן פיטר.
עד מהרה מתקבל הרושם כי אחד מהאבירים הצליינים הוא הרוצח, אבל כולם חשודים ואף אחד לא נחשב חף מפשע. באותה תקופה רבים יצאו למסעי צליינות ביניהם גם אסירים משוחררים ואספסוף, במטרה להתעשר מביזה. צליינים שחזרו קיבלו אדמות ונכסים, כך שלא היה קשה להפנות את האשמה לכיוון הזה.
כמובן שאי אפשר גם בלי סיפור אהבה שהוא משני לחלוטין לסיפור העיקרי, אך מהווה המשך טבעי לעלילה.
מעניין לראות איך באמצעים הדלים שהיו באותה תקופה, אדליה מצליחה לאבחן את אמצעי הזיהוי שהיא צריכה שיובילו אל הרוצח.
אריאנה פרנקלין מצליחה בהחלט בספרה זה ליצור את האווירה של אותה תקופה על הקהילה הקתולית הפנאטית, הצליינים שסיימו את מסעותיהם והם נמצאים חסרי מעש בכל מקום אפשרי, המלך שבוחר לעצמו את בני חסותו לפי קופת האוצר. מתמיה כמה קל היה להאשים את היהודים ולצרור בהם או להאשים אישה במעשי כישוף ולרדוף אותה. באותה תקופה, אף אחד לא נדרש להוכחות. כולם היו אשמים אלא אם הוכחה חפותם.
יש בספר סיטואציה שבה נזירה נשפטת על-ידי השופטים הנודדים - הבישוף מנוריץ', הבישוף מלינקולן והכומר מאיליי, אשר ייצגו את הסמכות המשפטית של אנגליה. כולם אנשי כנסייה, בלי אף שופט חילוני. הטענה שלהם הייתה שמכיוון שמדובר בנושא של הכנסייה, רק אנשי כנסייה ישפטו. הם לא הסכימו לקבל עדויות מעד יהודי ואף את נוכחותו של מנצור המוסלמי לא הסכימו לסבול והוא גורש מאותו מעמד. זה מעורר בי כמה וכמה מחשבות לגבי בתי המשפט שלנו היום.... הייתי אומרת שלא הרבה השתנה. אני יודעת שרבים אולי יחלקו על דעתי ולמרות ההערה שלי, אין לי כ"כ רצון להכנס לויכוח על זה, אבל אומר רק זאת. גם היום השופטים שלנו מעדיפים שיודו בפניהם על ביצוע עבירה כדי שיוכלו לפטור את התיקים שלהם בקנסות כהנה וכהנה, מאשר לחקור את האמת ולשפוט בצדק, לכן, גם היום כולם אשמים אלא אם הוכחה חפותם. במובן הזה דבר לא השתנה.
בשורה התחתונה, ספר חביב ביותר גם אם הנושאים שהוא עוסק בהם (רצח, אפליה, פנאטיות ודעות קדומות) אינם חביבים כלל.
אוהבת את העטיפה של הספר.