התנהלות מבצע "עופרת יצוקה" העלה בפניי זיכרונות ממלחמת לבנון השנייה. הפצצות חיל האוויר מחד-גיסא וכל נפילה של רקטת קסאם או קטיושה (בשמה החדש והמפחיד יותר - טיל גראד) מאידך-גיסא החזירו אותי שנתיים לאחור וכך גם הדיונים האין סופיים בתקשורת לגבי פעולה קרקעית ומונחים נוספים היוצאים ללא הרף מגרונותיהם של הפרשנים השונים (המתודרכים על-ידי מקבלי ההחלטות ברמות השונות) כמו "קביעת תג מחיר", "הציבור בעזה ילחץ על החמאס", או "מסתמן כי האויב בפאניקה ומאבד את יכולתו לשלוט".
מה שמפליא אותי יותר מכל, הוא דווקא הזיכרון הקצר של העיתונאים, או אולי, חלילה, בעצלנות מדובר. הואיל והדברים נשמעו לי מוכרים עלעלתי במאות עמודי הדוח של ועדת וינוגרד למלחמת לבנון השנייה ובחרתי לצטט מספר סעיפים שאם רק נחליף בהם את המונח לבנון בעזה ואת זה של חיזבאללה בחמאס נגלה דמיון מפתיע.
סעיף 2 בדוח הביניים של הוועדה קובע (כך במקור):
2. הנסיגה החד-צדדית לוותה בהכרזה ישראלית חד-משמעית לפיה ישראל תגיב בעוצמה ובנחישות על כל הפרה של ריבונותה. על דעת הכל - מצדדי הנסיגה ומתנגדיה כאחד - היה מוסכם, כי יש להגיב על פגיעה אפשרית בריבונותה של ישראל לאורך הגבול הלבנוני (היום - עם עזה) באופן מיידי ובחוזקה.
אכן זהות מוחלטת עם האמירות השונות לקראת היציאה החד-צדדית מעזה וסמוך לביצועה.
ועוד כתובת ועדת וינוגרד בדוח הביניים שלה בסעיף 6:
6. יציאת צה"ל מלבנון (כיום - מעזה) לא גרמה לחיזבאללה (כיום - חמאס) לשנות מתפיסתו הבסיסית. למרות שחיקה מסויימת בלגיטימציה שלו להמשך הלחימה נגד ישראל סירב הארגון - גם משיקולים פנים לבנוניים (פלשתינים - היום) - להתפרק מנשקו ולהפסיק את המאבק המזוין נגד ישראל...".
ואם בכך לא די הרי סעיף 7 לדוח ממשיך:
7. ...ראש הממשלה ושר הביטחון (כיום רק שר הביטחון) אהוד ברק סיכם בישיבה כך: "...אנו שומרים לעצמנו את זכות התגובה בעיתוי שנמצא לנכון".
נשמע מוכר, הלא כן?
ואז ממשיך הדוח ומתאר מה בוצע מהחלטות אסטרטגיות אלו שעליהן נשענה קונספציית היציאה החד-צדדית:
23. חרף האיומים המפורשים והחד-משמעיים, הרי שמאז הנסיגה... הגיבה ישראל להתקפות החיזבאללה (חמאס) בצורה מקומית ומדודה במטרה להכיל כל אירוע ולהביא לסיומו מהר ככל שאפשר...".
למה גרמה מדיניות ההכלה הזו של שנת 2000 שנקווה כי אינה נכונה לשנת 2009 (כך בדוח):
הערכת הצבא - ...הסלמה יזומה על-ידי צה"ל, גם אם היא מתבקשת... תביא בסבירות גבוהה לספיראלה של תגובות ותגובות נגד שיכללו במהרה ירי מסיבי על העורף, אותו ניתן יהיה להפסיק או לצמצם רק באמצעות מהלך קרקעי רחב וממושך. החשש כי תוצאות מהלך כזה יביאו ל"שקיעה" ארוכה "בבוץ הלבנוני" (כיום העזתי) שהיציאה החד-צדדית חילצה את ישראל ממנו לאחר מאמצים רבים וקשים העצים את הרתיעה בישראל מתגובה העלולה לגרום להסלמה (ע' 46).
"אנו סבורים", כותבים חברי ועדת וינוגרד "כי התפיסה החדשה יצרה בעיות בצה"ל... שהבולטות ביניהן:
- "מנופים" ו"אפקטים" - הרעיון כי ניתן להשיג הכרעה באמצעות מנופים עקיפים ואפקטים כתחליף למושגי ההכרעה הקלאסית כמו כיבוש/השתלטות על שטח והשמדת כוח עורר שאלות קשות בהקשר להתמודדות עם כוח צבאי למחצה כמו החיזבאללה (חמאס).
מבצע "עופרת יצוקה" בשלביו הראשונים ובגורמים שהביאו לביצועו מלמדים כי תהליך הפקת לקחים והסקת מסקנות במדינת ישראל מתבצע לא פעם רק בהודעות לעיתונות ולא בשטח. מבחינת "לא עשית - דיווחת = עשית".
במצב בו אנו נמצאים היום של שיתוק של כמחצית ואולי יותר משטחה של ישראל, בהפסקת לימודים של עשרות אלפים והימצאותם של כמיליון מאזרחי ישראל תחת אש טילים, יש לקוות כי בהתמודדות מול האתגרים הניצבים, עתה, בפני ישראל ובראשם יצירת מציאות ביטחונית חדשה בדרום הארץ יידעו הקברניטים וחשוב מכל יידעו ראשי הצבא ליישם את לקחי מלחמת לבנון השנייה לגבי הפעלת הכוח, הגדרת משימות ויעדים לכוחות השונים ובניית מתווה מדיני שכולם יחד לא יביאו לדרישה להקמת ועדת חקירה חדשה. כישלון נוסף - גם אם יהיה חלקי או תדמיתי בלבד - ישחק עוד יותר את כוח ההרתעה שלנו מול הסכנות הקיומיות העומדות בפנינו כמו זו מאירן או אפילו מסוריה.
