תהום פעורה ובלתי-נתפשת קיימת בין העולם החופשי, הדמוקרטי והליברלי לבין זה הקיים במרחביו הגדולים של העולם-הערבי והמוסלמי - זהו עולם השבוי במלחמות שבטיות רצחניות וחסרות-רחמים במשך דורות רבים. זהו עולם שרירותי הפועל בדרך-כלל על-פי ציוויים של אלימות אכזרית בלתי-מרוסנת: פעם בשל ערכים לאומיים ופעם בשל ערכים שמימיים במטרה להעניק לגיטימציה לאכזריות המופעלת כלפי מוסלמים שחרגו מן השורה, ובעיקר כלפי כלל הכופרים שיש להכפיפם בהכנעה, בתבוסה ובדיכוי אלים - בשם הדת ולמען הדת. במילים אחרות, קוראים לזה פשיזם איסלאמי על כל המשמעויות המעשיות הנלוות לביטוי הזה.
בינינו לבין
האיסלאם הפשיסטי והגזעני הזה קיימת א-סימטריה מבחינה תרבותית, רעיונית ומנטלית: צד אחד מבקש לדון על בסיס הגיוני של פשרה וקדושת החיים, והצד שני משולל כל עכבות מוסריות מתוך שכנוע-עצמי, פנימי ועמוק, ואינדוקטרינציה דתית חובקת-עולם. צד אחד מבקש לפעול בשם ערכים תרבותיים אוניברסאליים, בעוד שהצד השני רואה בהם חולשה שיש לנצלה כדי לקדם אג'נדה אלימה וגזענית למען מטרותיו. בשם הרעיון הפשיסטי והגזעני הזה מותר לאיסלאם הרדיקלי להטיף לאנוס ישראליות רק בשל היותן ישראליות, ואין אף אחד שיביע מחאה רבתי הן בישראל והן מחוצה לה. שתיקתן של הנשים הערביות בכללותן ושתיקתן של כל ארגוני הנשים בישראל לנוכח ההטפה הזו, ואף שתיקתה של כל התקשורת הישראלית בעניין, מראה בעליל שנהפכנו לאטומים לנוכח הסכנה הרוחשת סביבנו. שתיקתנו מעניקה לגיטימציה להטפות מעין אלו ולהטפות אחרות קשות לא פחות.
בעזה קיימת ישות אלימה וגזענית
המורכבת מכנופיות חמושות שהחלו את דרכן בפעילות פלילית ועבריינית. במשך הזמן, הכנופיות הללו קפצו על עגלת "הלאומיות הפלשתינית" כדי להצדיק את פעילותן העבריינית ואת שליטתן על תעשיית ההברחות הענפה. השילוב של כנופיות עברייניות אלימות ואידיאולוגיה דתית איסלאמית, מהווה בית-גידול לאחת מהתנועות הפשיסטיות הגדולות ביותר הקיימות במרחב המזרח-תיכוני. מאז
שהחמאס תפס את השלטון בעזה ב-14 ביוני 2007, ערכים גזעניים הוחדרו והופנמו לתוך מערכת החינוך המקומית. מורים ומחנכים התגייסו בלב שלם למען מטרותיו של האיסלאם הפשיסטי, ואף חוברו לשם כך ספרי-לימוד רבים, וכל זה בשתיקתם של הורי התלמידים. עיתונאים, שופטים ועורכי-דין, התגייסו אף הם כדי לקדם את הרעיונות הגזעניים של האיסלאם הרדיקלי מבית מדרשו של הארגון בהתאם לאמנת החמאס שחוברה ב-1988. אין להתפלא שהאמנה נפתחת בהצדקות גזעניות ופשיסטיות הלקוחות מתוך הקוראן עצמו:
"אתם הטובה באומות שניתנה לאנשים מעולם: אתם מצווים לנהוג בדרך ארץ ואוסרים את המגונה ומאמינים באללה. מוטב היה לעמי-הספר (יהודים ונוצרים) לו האמינו. יש מאמינים ביניהם, ואולם מרביתם מופקרים. רק בפיהם יוכלו לפגוע בכם, ואם ינסו להילחם בכם, מייד ייסוגו אחור מפניכם ואז לא ייוושעו. ההשפלה תרדפם באשר יימצאו, אלא אם ייאחזו בחבל שיושיט להם אללה ובחבל שיושיטו להם האנשים, וחמת אללה ניתכה עליהם, והם מוכי דלות. זאת כי כפרו באותות אללה והרגו את הנביאים בלא צדק. זה גמולם על כי הימרו ועברו את גבול המותר".
מיד לאחר הפתיחה הזו, מחברי האמנה הוסיפו משפט למי שלא הבין את הרמזים העבים שהובאו בתחילה. וכך נכתב ללא כחל-וסרק:
"ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאיסלאם ימחה אותה, כפי שמחה את מה שקדם לה".
עליונות ערבית גזענית
היהדות אינה תנועה מיסיונרית. יש לה תיחום ברור של גבולות לאומיים, דתיים וגיאוגרפיים הבאים לידי ביטוי חד במושגים "ארץ-ישראל", "תורת-ישראל" ו"עם-ישראל". מתוקף כך, היא נמצאת בנחיתות גזענית לעומת הערבים שהם, על-פי הקוראן עצמו, "האומה הטובה ביותר עלי אדמות". ולא רק זאת, שכן על-פי אמונתם הדתית, הם היורשים הלגיטימיים היחידים של היהדות והנצרות, וכי מוטלת עליהם החובה הדתית להביא את בשורת האיסלאם לכל העולם כולו תוך כדי דיכוי שיטתי של האמונות האחרות. "אמנת החמאס" מדגישה את הרעיון הבסיסי הזה ואת המסקנה המתבקשת מכך בדבר חיסולה של מדינת-ישראל בידי האיסלאם ללא כל עכבות מוסריות. אם כן, שוב מתקיימת לה א-סימטריה בין רעיונות גזעניים ופשיסטיים של רצח והשמדה טוטאלית, לעומת הצד הישראלי השבוי בידי חיזיון ליברלי דתי ולאומי כאחד.
לישראל, בניגוד לערביי-האזור, אין עומק אסטרטגי. כל תושב ערבי יכול לנדוד למדינה ערבית שכנה כדי לקבל מקלט ומחסה בשעת לחץ ומשבר, כפי שקרה פעמים אחדות לאורך עשרות השנים האחרונות בעימותים האלימים שהתרחשו, לעיתים תכופות, בין המדינות הערביות לבין עצמן. נתון עובדתי זה ידוע היטב לארגוני הטרור ולמדינות הרדיקליות התומכות בהם. לפיכך, החשיבה האסטרטגית שלהם היא ארוכת-טווח על-פי מונחים היסטוריים. שכן, מלחמת-ההתשה המופעלת כלפי מדינת-ישראל סופה להביא להכנעתה של ישראל בטווח הארוך. הזמן, אם כן, לדעת נאמני האיסלאם הפשיסטי, משחק לטובתם לנוכח המשוואה הא-סימטרית השוררת בינם לבין ישראל בשל התנאים האובייקטיביים הקיימים במזרח-התיכון.
לנוכח התנאים האלה ולנוכח שליטתה של תנועת החמאס בעזה, ישראל חייבת לעצב מציאות מזרח-תיכונית אחרת, שכן המאבק בין האיסלאם הפשיסטי לבין ישראל אינו מתוחם רק למהלכים טקטיים, אלא זהו מאבק כולל שבו לרעיונות המוסריים הישראלים - נפלאים ככל שיהיו - ייכנסו לתוקף רק לאחר תבוסתו של האיסלאם הפשיסטי בנוסח העזתי כפי שאירע לגרמניה ויפן ב-1945.
לאור התקיפה הישראלית על מוצבי החמאס בעזה, דובר צה"ל מסר את ההודעה הבאה: "כל מי שנותן חסות לטרור, מארח את הטרור בביתו, משכן אותו במרתפיו, שולח את ילדיו ונשותיו לשמש לו מגן אנושי - הוא טרוריסט". זוהי התחלה טובה שצריכה להיאמר בתקיפות מעל לכל במה מקומית ובינלאומית גם יחד.
