אהוד מסתובב על מיטתו כל הלילה מצד לצד ולא יכול להירדם. מה קרה לך? שואלת אשתו והוא נאנח, מסתובב לצד השני וממלמל "אני חייב לשכן ממול אלף דולר ואין לי איך לשלם לו". אשתו מתרוממת חיש קל מהמיטה, עוטה על עצמה מעיל ויוצאת. מקץ כמה דקות היא שבה הביתה ומכריזה "אתה יכול עכשיו לישון בשקט, יקירי". "איפה היית?" שואל אותה אהוד. "דפקתי על דלתו של השכן ואמרתי לו שאתה חייב לו אלף דולר ואין לך איך לשלם אותם. עכשיו שהוא לא יירדם!".
המבצע הנוכחי, עושה רושם, מוצא חן בעיני רבים מהציבור ולאו דווקא מהסיבות הנכונות. כפי שאנו למדים - הקסאמים לא רק שלא נפסקים, הם אפילו מתגברים ומשתכללים.
איש לא יכול להסביר עד הסוף איך ייתכן שרואים את משגרי הקסאמים דרך תמונות לויין בכל מחשב ביתי ממוצע אבל חיל האוויר טחו עיניו מראות. עכשיו, לך תוכיח שלא פגענו ב"מתקנים אסטרטגיים" כאשר מדינת טרור כמו שיש לנו בעזה היא בכלל נטולת מתקנים אסטרטגיים. הרי אפילו את החשמל הם מקבלים מאיתנו. אז על מה אתם בדיוק מקשקשים?
אבל מה... לפחות העזתים לא ישנים בשקט!
למה מה? אם בעלי לא ישן בשקט, לפחות שגם השכן לא יישן בשקט! כאילו שזה ממש מעניין את השכן, איסמעאיל, שהאנשים בעזה לא ישנים בשקט.
אז זהו, שלי זה מפריע. הן ביטחונית והן מוסרית.
מוסרית, אם סתם פוגעים באוכלוסיה אזרחית - זה רע. זהו פשע מלחמה. ואין לכך תירוץ כשזה ללא מטרה אחרת מלבד הרעשת עזה כדי ש"גם הם לא יישנו בשקט".
איני אומר - אם במלחמה נפגעים גם אזרחים, אין מה לעשות. "כזה וכזאת תאכל החרב".
חיי העם שלי מול חיי העם שלהם - חיי העם שלי קודמים!
לפיכך, כשיש מערכה בה נלחמים כדי למגר את התופעה של הטילים (שבשמם יצאנו לדרך - בואו לא ניתמם), ותוך כדי מערכה נפגעים נשים, ילדים, סבתות, נכדים, עוברים וכל יצור אנושי אחר - זה חלק ממוראות המלחמה ואין ברירה. וזה עדיף בעיניי על כל פגיעה בכל אחד מבני עמי - אזרח כחייל. אבל כשפוגעים באוכלוסיה אזרחית סתם ובטילים לא פוגעים - זהו פשע מלחמה. גם כלפי הערבים וכמובן, כלפי היהודים. בפרט כלפי תושבי הדרום.
המכעיס מכל הוא שמשקרים אותנו במצח נחושה. השיטה הידועה שפעלה בעיצומם של משחקי המלחמה בלבנון לפני שנתיים וחצי, שמחלחלים לעם היושב בציון את 'הידיעה המרעישה' ש"עכשיו נראה להם מי הבוס!" פועלת כאן בדיוק באותה עוצמה. כזכור - במשחקי המלחמה בלבנון, היו קולות בודדים שזעקו את האמת המרה שלא נלחמים כאן בשום חיזבאללה ושאין שום סיבה לעשות את זה ושהתוצאות ידועות מראש.
רק אחרי דוח וינוגרד האנמי וחסר המסקנות כולם 'גילו' שעבדו עליהם בעיניים וכולם רצו לראות את דמם של אלה המנהלים גם כיום את המערכה.
באותה תקופה, להזכירכם, לא רק שהקטיושות לא פסקו - הן היו מתחילת המערכה ועד סופה. לא לפני ולא אחרי. ורק ההסכמים הצפויים מראש הפסיקו את הירי לעבר ישובי הצפון.
עכשיו לא יהיו כל הבטחות להפסקת הירי על ישובי הדרום. הטילים יימשכו ביתר שאת. ורק דבר אחד ישתנה - שמות ההרוגים.
הכל למען הכסא
נשאלת השאלה - למה אם כן עושים את זה? מה קרה דווקא עכשיו?
והתשובה היא פשוטה - הבחירות בפתח. ובשביל בחירות, מותר לעשות שרירים. מותר להוכיח לא להנייה ולא לאבו מאזן ואפילו לא לבריקאת, אלא לעם היושב בציון ולו בלבד שהממשלה הזאת יודעת להילחם כשצריך. אך השאלה היא לא אם היא יודעת להילחם, הרי כל ממשלה 'יודעת' להילחם, השאלה היא אם היא רוצה, ולא, היא לא רוצה והיא גם לא עושה את זה.
בכמויות ההרעשה ההיסטריות שעשו בעזה (ממש כמו לפני שני אשתקדים בלבנון) אפשר היה לחסל את כל מיצבור הטילים, את כל משגרי הטילים ואת כל החוליות שלהם. בוודאי שאפשר היה למנוע את האפשרות הזאת תוך כדי לחימה משום שבזמן שיורים עליך מן האוויר, אינך יכול לשגר טילים. גם אם אתה מוכן למות בשביל זה. זהו עניין טכני נטול פרשנות.
אז איך בכל זאת יורים טילים בזמן שהמטוסים באוויר? כי הם לא רואים מה שאני יכול לראות דרך האינטרנט? כי הם כל הזמן מפספסים בדיוק בשנייה שיורים? או שאולי זה בגלל שהם עסוקים בפגיעה ב'מתקנים אסטרטגיים' כמו תחנת הרדיו של החמאס?
נו, באמת...
הבעיה הגדולה היא, שאיש לא יאמין לדברים האמורים כאן. זה לא יכול להיות ששרת החוץ עד כדי כך צינית, שלשר הביטחון עד כדי כך לא אכפת, שראש הממשלה עד כדי כך שש להביא חיילים בארון, ששר המשפטים עד כדי כך אידיוט ושכולם ביחד חושבים שהציבור עד כדי כך מטומטם שהוא לא מבין מה הולך פה.
אז הנה... השיטה הזאת מוכיחה את עצמה בפעם המי יודע כמה - הציבור אכן עד כדי כך מטומטם. הוא מטומטם ואטום ולא מבין כמה שמוליכים אותו שולל ומשוכנע בהרבה מידה של היגיון שלא יכול להיות שהם עד כדי כך רעים וציניים ומנוולים ומוכנים לעשות הכל למען הכסא.
אז צר לי להיות זה שאומר זאת - זה יכול להיות.