ילדים להורים גרושים בעימות נקברים מחוץ לגדר

יהיו שיסברו כי בחרתי כותרת נוראית למה שאני הולך לכתוב כאן, ויהיו שאולי יקפצו על הכותרת ויחליטו שהנה עוד אבא זועם ואין טעם לקרוא מה הוא כותב. דווקא גישות אלו מראות עד כמה הכותרת במקומה. ילדים להורים המתעמתים ביניהם הופכים לתפוח אדמה לוהט שאף אחד לא רוצה להתקרב אליו. כל הוועדות הממלכתיות שמונו בכדי לדון בטובת הילד נמנעו לתת המלצות בנושא והעדיפו להשאיר ילדים להורים הנפרדים בעימות מחוץ לגדר. ועדת רוטלוי מונתה על-ידי שר המשפטים בשנת 1997 וישבה במשך 6 שנים בכדי לדון בכל ההיבטים האפשריים של טובת הילד. היבט אחד הוזנח בעבודת הוועדה והוא: יחסיו של הילד עם הוריו הפרודים. דווקא בנושא זה השאירה ועדת רוטלווי חור - ילדים להורים גרושים נשארו מחוץ לגדר בעבודת הוועדה. בשנת 2005, שנתיים אחרי סיום עבודת רוטלוי מינה שר המשפטים ועדה חדשה בראשות פרופ' דן שניט בכדי להכניס לתוך הגדר גם את הילדים להורים גרושים ולתת מענה לצרכיהם ולטובתם. שלוש שנים ישבה ועדה זו והגישה דוח ביניים. ועדת שניט הייתה אמורה לדון רק בילדים להורים המתגרשים בעימות, למרות זאת הצליחה להשאיר אותם מחוץ לגדר. בהמלצות ועדת שניט אין שום אמירה ברורה ושום המלצה מעשית. המלצות מעשיות כיצד להטיב עם ילדי הגירושין נשארו בדיעות המיעוט של אנשי האקדמיה החברים בוועדה שחקרו ומבינים משהו בנושא. לא פלא שוועדת שניט דיברה על מה היה צריך להיעשות על-ידי ההורים ולא הגדירה מה המדינה צריכה לעשות כאשר ההורים לא עושים כך - הרי גם עבור פרופ' דן שניט - מנכ"ל העמותה למען ילדים בסיכון, ילדים להורים מתגרשים בעימות הם מחוץ לגדר. הוועדה הזמינה מומחים רבים אבל נמנעה מלפגוש את ההורים המתגרשים עצמם, את אלו שזקוקים באמת להמלצות הוועדה. הוועדה התעלמה מהילדים להורים גרושים. פרופ' דן שניט סבר שזה לא נחמד לפגוש אבות ואמהות הנמצאים בעין הסערה, חברי ועדה לא רצו להכיל את כאבם, תסכולם וזעמם של אותם הורים ולכן העדיפו לקבור אותם מחוץ לגדר. אותם הורים וילדים שיכלו להאיר את עיני הוועדה בסיוט שעובר כל הורה בהתמודדותו מול אטימות המערכת הורחקו מהוועדה. חוות דעת שנשלחו לוועדה ועסקו בסבלם של ילדים להורים פרודים לא זכו להתייחסות כלשהי. גם ועדה זו שהוקמה במיוחד למען ילדים להורים גרושים, העדיפה לקבור אותם מחוץ לגדר. בפועל, ילדים להורים גרושים הנמצאים בעימות הם ילדים בסיכון. ילדים בסיכון אמורים להיות בהשגחת ומעקב פקידי הסעד לחוק נוער ומוגנים על-ידי בתי המשפט לנוער. מרגע שיש עימות בין ההורים העובדים הסוציאליים נעלמים ומעודדים את ההורים לפתוח בעימותים משפטים ותביעות הדדיות בבתי המשפט לענייני משפחה. העובדים הסוציאלים מעודדים להעצים את העימות בסחבת משפטית ולהגביר את הנזק לילדים רק בכדי להשאיר את אותם ילדי גירושין מחוץ לגדר והרחק מאחריות הרווחה. מי שאמור להכריע בעימות בין הורים בעניין ילדיהם הוא בית המשפט לענייני משפחה. שופטים לענייני משפחה מתמנים על סמך בקיאותם בחוקים ולא על סמך רגישותם לילדים וחלקם ממש זרים לנושא. שופטים בבתי המשפט לענייני משפחה רואים בעיסוק בקשר בין הילד לשני הוריו עניין שולי ומבזה שאינו לכבודו של המוסד. לכן מוחזרת כל תביעה כזו לעובדים הסוציאליים בלשכות הרווחה. השופטת חנה ריש רוטשליד טענה בדוח של ועדת שניט כי בתי המשפט למשפחה מקצים רק 10% מזמנם לענייני משמרת והסדרי ראיה, משמע שעניינים כספיים הם הדבר החשוב ביותר. גם בבתי המשפט למשפחה, ילדים להורים גרושים הם מחוץ לגדר. כאשר מגיעה פנייה מבית המשפט לענייני משפחה למחלקת הרווחה בבקשה להכין תסקיר לטובת ילדים להורים מתגרשים היא משמשת בכדי לייצר רשימות המתנה ולסחוט תקנים. אף אחד במחלקת הרווחה לא רואה יותר את הילדים, העובדים הסוציאליים עסוקים בניהול ועדות, הטפת מוסר, סחבת וריצוי בית המשפט. הקשבה לילד ובחינת טובתו היא מחוץ לגדר גם אצל העובדים הסוציאליים. במקרי קיצון מבקש בית המשפט מהיחידה לסיוע משפטי של משרד המשפטים כי תמנה עורך דין לילד, הקרוי בעגה המשפטית אפוטרופוס לדין. בפועל מזדרז משרד המשפטים לממן עורכי דין להורים עצמם בכדי שיחרחרו ריב ומדון בין ההורים ויגבירו את הפגיעה בילדים, בקשות בתי המשפט מאותה יחידה להקצות עורך דין לילד נקברות מחוץ לגדר. חיפשתי איזו נימה אופטימית בכדי לסיים מאמר עצוב זה, לצערי לא מצאתי.