מעבר למילים

11.1.09 מעבר למילים האם הסברה ישראלית טובה אפשרית? במוצאי שבת ראינו את חאלד משעל, ראש הלשכה המדינית של חמאס, מודיע באל-ג'זירה שהחמאס לא מקבל שום תנאים להפסקת אש. בזמן שמשעל הכריז שכל כוח בינלאומי ייחשב מבחינתם ככוח כיבוש, אצבעותיו סימנו בברור תנועת 'OK' אותה הוא הנחית מספר פעמים כלפי הצופים. בעולם הערבי זהו מסר מוסכם לעין הרע. בדרך כלל ערבים משתמשים בה בצירוף קללה מילולית. האדם הזה מסרב לקבל את קיומנו כאן. אי אפשר להגיע איתו לשום תנאים. הוא מסביר זאת היטב לנו ולעולם. אל מול הצהרותיו, ולנוכח התמונות הקשות שמגיעות מעזה – האם הסברה ישראלית טובה אפשרית בכלל? לאחר שנים קשות להסברה הישראלית, בתקופת המלחמה בלבנון ובשנים שקדמו לה, בהן התקשינו להעניק לישראל תדמית בינלאומית חיובית, גופי ההסברה למדו מספר לקחים חשובים: ראשית, יש לנו דוברים רהוטים שמופיעים בארץ ובעולם בקצב של לפחות עשרה ראיונות ביום. זה בלבד מאפשר להגיע למיליונים ולהסביר להם למה אחרי שמונה שנים נמאס לישראלים לנהל את חייהם כמו ברווזים בלונה פארק. לאור המצב ההומניטארי הקשה שנוצר בעזה, הדוברים חייבים להקפיד להביע אמפטיה כנה. עליהם להשתתף באמת בצערה של הילדה העזתית כבת החמש שממררת בבכי, ולספר על כך שבבית החולים תל השומר מטפלים בילדים מעזה בני גילה. מאוד קל להרגיש אם דברים כאלה נאמרים מהלב או רק בגלל שצריך. אפשר לקבל השראה משירו של בוב דילן, 'בריון שכונתי' (Neighborhood Bully), אותו כתב אחרי ביקורו בארץ ב-82'. דילן מהלל את האומץ שיש לישראל במאבקה לשרוד בשכונה קשה מאוד מוקפת בים של עוינות ערבית. שנית, הפעם לא מסתפקים בדוברים טובים. מערכת ההסברה מספקת לתקשורת העולמית באופן שוטף ומהיר, תמונות שמעידות על החיים שלנו כאן באופן הכי בוטה שאפשר. הויז'ואלס האלה מגבים את הדוברים ומבליטים את הפגיעה הקשה באזרחי ישראל למרות התמונות הקשות מעזה. אין יותר תמונות של מפקדים מחויכים חמושים במשקפי שמש, חיילים ששים אלי קרב בדרך ללבנון, וכתבים שמצטרפים אליהם להרפתקה או משדרים מלב האזור הישראלי המופגז בזמן אמת מבלי לחפש מחסה. לכתבים הזרים אומנם כבר נמאס לדווח על המלחמה מישראל, ובקרוב בודאי לא תהיה ברירה אלא לתת להם לעבור את הגבול, אך בינתיים הם חווים על בשרם את החיים כאן. דבר שלישי, הודות לשיתוף הפעולה החדש בין גופי ההסברה השונים במסגרת 'מטה פורום ההסברה הלאומי', אזרחי ישראל מצטיירים לחלקים נרחבים יותר בעולם כמי שלא הייתה להם ברירה אלא לפעול. שיתוף פעולה זה, שבתחילת הדרך הייתה סקפטיות גדולה מאוד לגביו, יצר מצב שבו כולם מדברים במסרים אחידים, ממוקדים ובהירים שיוצרים אמינות מתמשכת. כל הדוברים יודעים בדיוק כמה טילים נפלו בכמה שנים האחרונות על הדרום, וכולם מדגישים שהאויב הוא החמאס ולא תושבי עזה בהם החמאס משתמש כמגנים אנושיים. אחת מזירות התקשורת העיקריות בהן נלחמת הפעם ההסברה הישראלית היא ברשתות הערביות. אחרי שמשעל קילל אותנו אתמול באל-ג'זירה, הוא שאל את המראיין ודרכו אותנו: "אתם רוצים לדבר על המנהרות?", ומיד ביטל את האופציה שעזה היא מעצמת נשק. התבוננות נוספת במשעל מראה כי ייתכן מאוד שהוא משקר. העיניים שלו זזות פעמיים במהירות שמאלה והוא מגמגם קצת לפני שהוא אומר 'מעצמת נשק'. אף על-פי כן, שימוש בשאלת הבהרה מכוונת מועילה בדרך כלל לדובר. ביבי עשה זאת בכל הערוצים בהם התראיין לאחרונה, וכך העלה את רמת תשומת הלב הציבורית לענייננו. ביבי שאל את כל מראייניו איפה הם נמצאים עכשיו, ומה היו עושים אם בחודשיים האחרונים היו נופלים על העיר שלהם 6,000 טילים. שאלה כזו ממחישה היטב לצופים עם מה הישראלים מתמודדים. דני גילרמן, אחד הדוברים המוכשרים הבודדים שלנו בתקופת מלחמת לבנון, השתמש בהצלחה בטכניקה זו מעל במת האו"ם. גם בזירת התקשורת הערבית, בה הדוברים הישראלים פוגשים מראיינים עוינים במיוחד, יש הפעם פעילות הסברה רצינית ויעילה. מאוד קשה להתראיין מול אדם שמפגין כלפיך שנאה, ובכל זאת יש לנו מספר קטן ואיכותי של ישראלים מוכשרים, שמתרוצצים בין הערוצים השונים ומעבירים לעולם הערבי מסרים נוקבים בערבית רהוטה. אבי דיכטר, ד"ר מרדכי קידר, אופיר גנדלמן ממשרד החוץ, אביחי אדרעי מדובר צה"ל ואחרים, מגיעים למיליוני ערבים בשפתם – ללא תיווך. אצל החמאס ניכר חוסר הסדר והארגון והמחסור באמצעים. פעמים רבות דובריהם נראים חסרי ניסיון קודם בהופעה בתקשורת, מדברים מבונקרים בתנאים קשים, הבגדים שלהם מהוהים ומלוכלכים, ולרוב הם קוראים מדף מסרים שהוכתבו להם. התמונות הקשות, השקרים, המבוכות והשנאה המופגנת, מקשים על מערכת ההסברה הישראלית, אך חלקם משיגים הרתעה ונקודות זכות. הכיסוי הבינלאומי נוטה לטובת הפלשתינים, אך היום מקפידים בעולם מעט יותר טוב על איזון. קודם מראים כמה הפלשתינים מסכנים, אחר-כך מראים שגם אצל הישראלים לא משהו. ההסברה הישראלית התחילה בצורה חיובית את המלחמה על דעת הקהל, וגרמה להם להבין מה המוטיבציה שלנו. ככל שהמלחמה מתמשכת, התקשורת מבינה שהסבל של הצד השני מצטלם טוב יותר. לאור כל זאת, על ההסברה הישראלית להישאר איתנה ומאוחדת ולהמשיך לפעול ביצירתיות ללא לאות סביב השעון.