מבצע 'עופרת יצוקה' הגיע לשלב הקריטי שלו. היה ברור מלכתחילה שצה"ל של 2009 איננו צה"ל של 2006, על כל המשתמע מכך. מה שחמאס לא הצליח להפנים ובכך נכשל כישלון טוטאלי, הוא שמנהיגי ישראל יהיו מוכנים ללכת למהלך צבאי כה נרחב עד כדי פגיעה אנושה בעזה. מי שסבור שחמאס השלה את עצמו שהוא מסוגל לנצח את צה"ל, טועה טעות מרה. מערך השיקולים המדיניים של חמאס התבסס על ההססנות של ישראל לתקוף את עזה באופן שצה"ל ביצע עד עתה. היום ברור לחמאס שכל הקלפים נטרפו ו"המדינאים" שלו נתגלו במלוא מערומיהם.
רבים מבין המומחים מעריכים שקרוב ההסכם בין ישראל לבין חמאס, בסיוע גורמים אחרים ובראשם מצרים, וכי הוא יאפשר את סיום המלחמה בעזה. לא מן הנמנע שכך יקרה כי בסופו של עניין, הרי התוצאות של המלחמה יקבעו סביב שולחן הדיונים. השאלה היא מה דינו של ההסכם שיושג ומה תהיה תקפותו לאורך זמן? רוצה לומר, האם חמאס או כל גורם אחר בעזה יקפידו לקיים כל אות וכל תג בהסכם, ולחילופין, מה תעשה ישראל אם חלילה ההסכם יופר? אלה שאלות נכבדות שיש לקחת אותן בחשבון כאשר מתקרבים לסיום המלחמה.
היסטורית, אין ספק שלהסכמים לא הייתה כל משמעות זולת המצב שבו הצדדים החתומים היו מעוניינים, מתוך אינטרסים מאוד צרים שלהם, לקיים את ההסכם. כאשר המנהיגים הגיעו למסקנה שהאינטרס הוא להפר את ההסכם, עשו זאת ללא ניד עפעף. לעומת זאת, ההרתעה הייתה תמיד מרכיב יעיל יותר מאשר הסכמים כתובים. מכאן צא ולמד שגם במלחמה זו המתנהלת בעזה ישראל חייבת להגיע למצב שבו ההרתעה תמנע חזרה לסטטוס קוו אנטה, היינו טילים על ישראל.
מאז שנת 2000 כושר ההרתעה של ישראל נפגע אנושות כתוצאה ממדיניות רופסת של הקברניטים השונים. מלחמת לבנון השנייה נולדה מתוך אוזלת היד של הקברניטים, הן לגבי לבנון והן לגבי עזה. מלחמת לבנון השנייה העצימה את הבעיה של שחיקה עמוקה בכושר ההרתעה, אם כי יש להודות שכעת אנו יכולים לראות בכל זאת תוצאות חיוביות שהיו לה בהקשר זה.
ההרתעה הישראלית היא האמצעי החשוב ביותר לקיום חיים נורמאליים במדינה. בגלל סיבות שאין מקום לפרטן כאן, ישראל איננה בנויה לדריכות ביטחונית מתמדת דוגמת הכוננות שלפני או תוך כדי מלחמה. לכן, ההרתעה חשובה ביותר. היא פועלת היטב כלפי גורמים שונים באזור ואין סיבה שלא תפעל גם כלפי הפלשתינים. הכול תלוי במה נשיג במבצע זה ומה יעשו הקברניטים.
אין ספק שהפלשתינים בעזה למדו שעור קשה ביותר עד עתה. לא תהיה זו הפרזה רבתי אם ייאמר שהפלשתינים, לכשיסתכלו סביב בתום המלחמה, לא יאמינו מה גדול הנזק שנגרם להם במלחמה זו. יחד עם זאת, על ישראל לשקול היטב את מהלכיה הבאים שמא ההישגים הללו לא ירדו לטמיון.
דומה שבנקודה בה אנו נמצאים, ישראל השיגה את מרבית מטרות המלחמה. עתה הגיעה השעה לבסס את הניצחון ולגבות אותו בהסדרים מדיניים שיביאו לחידוש ההרתעה הישראלית, אשר תמנע בעתיד הקרוב חידוש הירי על יישובי הדרום או לכל מקום אחר. אין ספק שגם הפטרונים של חמאס מבינים היטב שתוכניותיהם שובשו או קרסו לחלוטין. חיזבאללה אשר בגבול הצפוני מבין טוב מאוד שהתגרות בישראל תביא למתקפה שונה מזו שהייתה ב–2006. לכן הם יושבים בשקט ומשלמים מס שפתיים באמירות מתלהמות ותו לא. כך גם אירן. הבעיה היא שבכסות המלחמה הנוכחית, אירן ממשיכה בהשגת המטרות שלה כאשר תשומת הלב העולמית הוסטה לעזה.
ויש עוד מטרה אחת צנועה שיתכן ויש בה כדי לקבע בתודעה הפלשתינית שבאמצעות טרור וטילים על ישראל לא ישיגו דבר אלא רק ליד שולחן הדיונים: ישראל חייבת לדרוש מראשי שלטון חמאס דין וחשבון על מה שעוללו. כל בונקר וכל מחילה בהם נמצאים ראשי השלטון חייב להיות מטרה בפני צה"ל. אסור שלמנהיגי חמאס לסוגיהם תהיה מנוחה אלא רק מנוחת עולם. ישראל מסוגלת לעשות זאת ועתה יש הזדמנות בלתי חוזרת. ראשי חמאס אשר פגעו באזרחי ישראל והמיטו אסון על עמם חייבים לשלם. אין צל של ספק שגם מהלך מסוג זה יגרום להעצמה של כושר ההרתעה של צה"ל ויהווה מסר ברור לכל אלה הרוקמים, גם בשעות אלה, מזימות זדוניות נגד ישראל.
