כאשר נובר הסועד הישראלי בצלחת הירקות במטבח ביתו, או כשהוא מזמין את סלט הירקות במסעדה האהובה עליו, הוא בקיא, בדרך כלל, בהרכב התזונתי ובערכים הקלוריים של המנה שלפניו. אבל מה הוא יודע על מקורם של הירקות, על ההשקעה העצומה בגידולם ואף על הסיכון שנטלו על עצמם החקלאים כדי לספק את טעמו הגסטרונומי.
ובכן, הנה כמה נתונים חשובים מאוד ואקטואליים מתמיד:
חקלאי הדרום מייצרים כ-60% תפוחי אדמה, 40% פלפל ו-25% עגבניות שרי מהייצוא הארצי. בנוסף, מגדלים 50% מצריכת העגבניה בארץ בשדות הדרום. כן, כן. שדות הדרום מוכי הקסאמים והגראדים וצליפות הנק"ל, מניבים ירקות בשפע.
אם לסכם את הנתונים עד הנה, בירקות הישראלים מושקעים לא רק מאמץ, מחקרי זיעה ועמל. בירקות הישראלים משקיע החקלאי גם נכונות לסכן את חייו.
מדי יום ביומו יוצאים חקלאי הנגב המערבי לשדותיהם הסמוכים לגדר המערכת, כורעים על ברכיהם, זורעים, קוצרים ועובדים את האדמה המיטיבה.
לרוב, החקלאי בוחר את עיסוקו מתוך אהבה לאדמה ומתוך הרצון להיות חוליה משמעותית המקשרת בין הטבע לאדם. כאן, בנגב, הוא בוחר בעיסוק הזה גם מתוך נכונות להתמודד בסיכונים הביטחוניים ומתוך אמונה שהעשייה הציונית עוד לא הושלמה. כאן, בנגב המערבי, החקלאים מתמודדים כבר כמה שנים עם ירי בלתי פוסק, פצצות מרגמה ומטחי קסאמים. רוחם של חקלאי הדרום איתנה ואהבתם למדינה אינה זקוקה להוכחה.
