אם לא יחול מפנה דרמטי של ממש, אנו צפויים לקבל תוצאה חוזרת של הדיון הדומה בבג"צ בשנת 2003, שבו פסל בג"צ את החלטת ועדת הבחירות המרכזית של הכנסת ואישר לבל"ד להתמודד לכנסת.
לדברי חנין זועבי, מספר 3 בבל"ד, המפלגות הציוניות החליטו לפסול את בל"ד משום שהיא הצליחה "לקבוע גבולות של שיח חדש בין הפלשתינים בישראל לבין המדינה... המפלגות (הציוניות י.ש) לא אהבו את העובדה שאנחנו לא משחקים בתוך הגבול שהם ציירו לנו".
מהו אותו גבול שציירו המפלגות הציוניות?
הגבול הברור שהותווה במאבק הלאומי על ארץ ישראל הוא שמדינת ישראל תהא מדינתו של העם היהודי, היחידה על פני תבל, מדינה דמוקרטית שבה יוענק למיעוטים שוויון זכויות דתי ואזרחי.
בשום מקום לא דובר על כך שבמסגרת האמנה החברתית שבין המדינה לתושביה, המדינה תיתן סיפק לחלקים מאזרחיה, לשנות את צביונה.
אין זו קלישאה, אך אין לנו ארץ אחרת. מפלגות שאינן מכירות בישראל כמדינה יהודית, ותומכות במאבק מזוין נגדה, מסכנות אותה.
בל"ד במהותה, באופייה ובתכניה, היא מפלגה לאומנית קיצונית אשר מדי יום ביומו מזדהה בקולניות ובהתרסה עם התביעות הפלשתיניות ואין לה מחויבות כלשהי למדינת ישראל.
בל"ד דורשת להכיר בערבים בישראל כמיעוט לאומי, כעם בעל זכויות לאומיות קולקטיביות. הפלשתינים בתוך ישראל, לדידה, הם הילידים שהפכו למיעוט במולדתם, הם חלק מהעם הערבי הפלשתיני.
בעוד שישראל הסכימה למתווה של שתי מדינות לשני עמים כפיתרון לסכסוך, בל"ד תובעת בלעדיות של זכויות "מולדות" בפלשתין כולה.
ישראל, על-פי חזונה של בל"ד, תשנה זהותה למדינת כל אזרחיה, ותהפוך, עם הזמן, למדינה ערבית נוספת, שבה יהיו היהודים מיעוט, שייאלץ להיאבק על זכויותיו.
בהפגנותיה, בפעילותה ובהתרסתה, פוגעת בל"ד בכל סמל של חיים משותפים, של דו-קיום ושואפת לשמוט את הקרקע מתחת רגלי המפעל הציוני שהשיג מדינה לעם היהודי בארצו.
בהתייחסם לעצמם כאל ילידים, הופכים הפלשתינים, אותנו, היהודים, לקולוניאליסטים, לא פחות ולא יותר.
רע"מ היא השלוחה הישראלית הפרגמטיסטית של תנועת האחים המוסלמים אשר חברה לתנועתו של חבר-הכנסת ד"ר אחמד טיבי. היא אומנם מכירה בישראל דה-פקטו, אולם, גם היא, מייחלת לשינוי אופייה של המדינה, בשלב הסופי, ממדינה יהודית למדינה איסלאמית.
חשוב לציין, כי תנועה זו היא האלטרנטיבה השפויה לפלג הקיצוני הרבה יותר, של התנועה שמובילים השייח'ים ראאד צלאח וכמאל ח'טיב. פלג המוביל את ההפגנות הסוערות בעניין שחרור מסגד אל-אקצה מידי מדינת ישראל השואפת, לטעמם, לקעקעו מן היסוד.
סבורני, כי בזכות הפרגמטיות שמפגינה רע"מ, יש לאפשר לה להשתתף בבחירות לכנסת, ולשמש צינור למצביעים הבוחרים להשתתף בשיח הישראלי, גם אם יש מקום לבחון השקפות מסוימות במצעה.
תנועת בל"ד לעומתה, כופרת מבחינה לאומית בזכותו של עם ישראל לארצו. בדיון בפני ועדת הבחירות הדגיש חבר-הכנסת זחאלקה מבל"ד כי התנועה נמצאת בקשר יומיומי עם עזמי בשארה שהואשם בסיוע לכוחות אויב והוקע כבוגד.
בטווח הרחוק, הסכנה החמורה יותר נובעת מצידה של בל"ד הלאומנית, אשר הוכיחה בפעילותה, בתכניה ובצידוד בעמדת מנהיגה (בדימ.), כי דרכה ומהותה אינם עולים בקנה אחד, עם תנועה אשר מוכנה לקבל את ישראל כמדינה יהודית שבמסגרתה יכולים לדור בכפיפה אחת, בני כל העדות והדתות.
ההתמודדות לכנסת הינה זכות לגיטימית של כל אזרח אשר מאמין בזכותה של מדינת ישראל להתקיים כמדינה יהודית ודמוקרטית. מאידך, על המדינה להגן על אזרחיה, מפני כל איום שהוא - אידיאולוגי כמעשי.
על בית המשפט העליון לשקול היטב, טרם יוציא מתחת ידו, החלטה גורפת המאפיינת את דעותיו ולא החלטה הבוחנת את דעותיהן של תנועות אלו.
אם להתיר לתנועה להשתתף, אזי להתיר זאת לתנועה הפחות לאומנית, פחות קיצונית, פחות פלשתינית ויותר ישראלית.
