כריתת רחם הינו אירוע קשה לכל אישה לבטח אם הוא מיותר וניתן למניעה ואכן האמצעים הקיימים מאפשרים להימנע מרוב הניתוחים שנערכים בשל בעיה שפירה ולא בכדי נשים מתייעצות שוב ושוב בטרם הם נדרשות להחלטה.
מעבר לקושי הניתוחי, "פרידה" מהרחם אחד מסמלי הנשיות, הינו אירוע קשה בכל גיל, בוודאי לפני גיל המעבר (ב"גיל הפוריות"). כריתת רחם הינו הניתוח (הגדול) הגניקולוגי השכיח ביותר, ברור לכל העוסקים בנושא שכריתות מבוצעות לעיתים תכופות מדי ולעיתים קרובות ללא צורך אמיתי או מבלי שננקטו כל הפעולות המאפשרות להימנע מכך.
לדוגמה, שיעור כריתות הרחם בארה"ב הינו גבוה בהרבה מהשיעור באירופה, וברור שהפער איננו "גיאוגרפי", אלא קשור באינדיקציות רפואיות וצידוק שונה לניתוח הניתן בארה"ב בהשוואה לעמיתים באירופה.
גם שיטת התגמול הנדיבה והישירה של הרופאים על כל ניתוח שבוצע, ומוכנות של הנשים לעבור את הניתוח ו"להיפטר מהבעיה" מסייעים לשיעור הגבוה של כריתות רחם. בדיוק בשל כך הנושא הגיע לפני שני עשורים לדיון מיוחד בקונגרס האמריקני.
בדומה, הוכח שכאשר הודיעו לרופאים בקנדה שהרחם יבדק וישקל לאחר כריתתו כדי לאמת שאכן היה גדול ולאשר את ההוריה לניתוח, ירד שיעור הניתוחים באופן חד.
בארץ מתבצעים אומנם פחות ניתוחים מאשר בארה"ב, אך גם כאן מתבצעים ניתוחים רבים מדי שניתן להגדירם כ"מיותרים" או לפחות ככאלה שניתן היה להציע להם ניתוח תחליפי. יאמר כבר כאן, ההבדלים נובעים מוריאציה לגיטימית בהבנה של הספרות הרפואית, במידת ניסיונו והיכרותו של הרופא עם החלופות לכריתת רחם ובהבנות שמושגות בין הרופא המייעץ והמטופלות, כל אחת על-פי צרכיה ומידתה, סבלנותה להימנע מניתוח שעשוי לפתור את בעייתה מייד ולהתנסות בחלופות השונות עד שמושגת זאת הפותרת את בעייתה.
ככלל רוב ההוריות לכריתת רחם הינם יחסיות ולא אבסולוטיות, כלומר במקרה שרופא אחד יציע ניתוח רדיקאלי, עשוי האחר לבטל ולפסול ולהציע מעקב בלבד או טיפול שמרני ואף תרופתי. עצם העובדה שרוב הניתוחים נערכים כדי להקל על סימפטומים וסימנים, קרי להקל על תלונותיה של האישה, מעידים שההחלטה גם תלויה במידה רבה במטופלת ובמידת סבלנותה לנסות את החלופות.