קצת לפני שהרגיעה נגמרת, קצת לפני שעוד קסאמים נופלים ומשבשים את שלוותם של האזרחים בחזית, נפתחות שתי קבוצות תיאטרון קהילתי טיפולי ביוזמתו של 'מרכז תקשורת שדרות'. מטרתו של הפרויקט לסייע לבני הנוער להשתקם מבחינה נפשית ולהציג הסברה נכונה וכואבת על השגרה הכל כך לא שגרתית בארץ ובעולם.
מרכז תקשורת שדרות החל לאחרונה בפרויקט של הקמת תיאטרון קהילתי. לצורך כך נבחרו שני בתי ספר תיכוניים: מקיף דתי אמי"ת ואולפנת אמי"ת. מתוך בתי הספר נבחרו שתי קבוצות בנות 15 תלמידות שייצרו הסברה על המציאות בשדרות מתוך חומרים שיעלו בסדנאות. הסדנאות יונחו ע"י הפסיכולוגית דבי גרוס, מנהלת מרכז סיוע לנשים דתיות, ועל-ידי עו"ס קלינית במרכז הסיוע, נחמה מונק.
התהליך הטיפולי מתועד לכל אורכו במצלמת וידאו, וזאת בכדי להשתמש בחומרים לצורך הסברה שכן המציאות בשדרות אינה נתפשת. מציאות של ירי במשך שנים רבות אינו פוסק במדינה מערבית במאה ה-21.
יצאתי לשטח כמרכזת הפרויקט על-מנת לשוחח עם מנכ"ל מרכז תקשורת, נועם בדין, והפסיכולוגית דבי גרוס, והצטרפו אלינו גם נחמה מונק ותלמידות התיכון בכדי לחוש מקרוב את הכאב.
מפגש הפתיחה בשתי הקבוצות היה טעון ביותר מבחינה נפשית. הצגת סרטונים של 15 שניות של 'צבע אדום' ע"י מנכ"ל החברה, נועם בדין, בפני התלמידות בנות שדרות גרם לתגובה קשה. אחת התלמידות אף זיהתה את אחד התצלומים מהנפילה בביתה. ההתבוננות במצב ב"צעד אחד אחורה", הוביל אותן להבנה עד כמה המציאות בהן הן חיות קשה ועד כמה הן לא מודעות לשגרה הלא שגרתית הזו. "אני לא מצליחה ללמוד לבגרויות", אמרה אחת התלמידות, והשנייה הוסיפה: "אנשים לא מצליחים להבין שעבורי משך זמן מקלחת היא כדקה. כי כשהמים זורמים לא שומעים את הצבע האדום אז צריך לעשות הכל מהר. חשוב לי לומר שכל נפילה של קסאם יוצרת פחד גדול יותר, ולא פחד שנעלם או שמתרגלים אליו", סיכמה מעיין בת ה-16 את התחושות.
מר בדין הדגיש בדבריו: "עלינו להבין שלכל אחד בשדרות יש סיפור אישי מרגש. המטרה היא לשתף את כולם. תיאטרון היא דרך מצוינת להעביר מסר זה". עוד הוסיף ואמר כי "עבורי הנשק היא המצלמה. אני יודע שככל שיש יותר מודעות בעולם, אנחנו מצילים חיים ונותנים תקווה לאזור".
במפגש הטיפולי אמרה עו"ס קלינית נחמה מונק: "יש לתלמידות מקום להתבטא ולהביע את התסכול וההתמודדות, ונקווה שזה ישפיע על המציאות כולה בצפייה בתיאטרון". הפסיכולוגית דבי גרוס שוחחה עם התלמידות לאחר הצפייה ושמעה מהן מה הן מרגישות. דבי רואה חשיבות רבה לתיאטרון הטיפולי: "לתיאטרון יש שתי מטרות עיקריות: לפרוק את התסכול ולתת כלים להתמודדות, וכן להסביר בארץ ובעולם מה אזרחים עוברים בחזית".
כמנהלת הפרויקט סיכמתי את המפגשים מתוך מבט אישי, כתושבת שדרות שחיה את השגרה הבלתי נסבלת למעלה משמונה שנים. אני רואה חשיבות רבה בתיאטרון קהילתי מסוג זה. בחודשיים הקרובים יתקיימו מפגשים טיפוליים שמטרתם הפגת מתחים וכלים להתמודד וכן חומרים שמתוכם נבנה את ההצגה. לקראת חודש מאי אנו מתכננים לצאת לסיבוב הופעות בארץ ובעולם. אני בטוחה שהסדנאות הטיפוליות ייתנו כלים לתלמידות להתמודד עם הקושי וההצגה תיצור מודעות רבה יותר לשגרה ולתקווה לשינוי המציאות.
