תפיסת דמות האם ביצירתו של משורר מושפעת במודע או שלא במודע משני פרמטרים: נורמות התקופה שבה הוא פועל (גישה כללית), מחד-גיסא, ותפיסתו האישית-הפרטית את דמות האם (גישה ייחודית, המתבטאת גם בסגנון דבריו), מאידך-גיסא.
על-פי הנורמה שרווחה עד שנות ה-70 של המאה העשרים, דמות האם הייתה, כמו גם דמות האב, דמות אוטוריטטיבית, שהקנתה נורמות התנהגות של "עשה ואל תעשה", בין ברוח אמפתית, המנסה להבין את הילד (למשל, מרים ילן-שטקליס), ובין שהיא מנוכרת ורחוקה (למשל, בשירת גולדברג). הדמות הזאת הוצגה בלשון קורקטית ונורמטיבית, בעלת נעימה חינוכית, הן בהוראות הישירוֹת של ההורים לילדם או בתגובתם להתנהגותו של הילד, והן בהערות העקיפות ובמסרים הסמויים.
החל בשנות ה-70 של המאה העשרים ספרות הילדים איננה נתפסת עוד ככלי להעברת מסרים חינוכיים. זו ספרות בעלת אוריינטציה "טיפולית". משום כך, גם אִם האם מופיעה כדמות אוטוריטטיבית בחלק מן היצירות (באחרות היא איבדה מזמן את כוחה כמחנכת), הרי לעתים קרובות היא מופיעה כדמות אגרסיבית, בעלת לשון בוטה, המשדרת חוסר רגישות (אולי משום שהיא מנסה לשרוד בעולם אכזר ומתנכר).
בשנים המאוחרות יותר הסבתא היא זו הפותרת את כישלונות האם ומנסה לגשר בין הדורות. קודם לכן, בשנות ה-50 וה-60, לא היו די סָבות. "פתרון הסבתא" הוא חדש בארץ באופן יחסי.
כל מה שצוין פה מתבטא גם באורח הדיבור ובנעימת הדיבור של כל דור.
בהרצאה תוצג דמות האם בהתנהגותה ובדרכי דיבורה, וכן יובלט תיאורה המילולי בפי הילד או בפיהן של דמויות אחרות. כך נוכל לעקוב אחר דמות האם כפי שהיא משתקפת מתוך יצירות שראו אור במשך 60 שנה בישראל. יְיַצגו אותה, כאמור, הסופרות והמשוררות מרים ילן-שטקליס, לאה גולדברג ונורית זרחי.