מה מעוות את איווט?

ככל שמתקרב מועד הבחירות, עולות מניותיו של אביגדור (איווט) ליברמן בקצב מסחרר. בסך-הכל עוד פחות משבוע, וכבר יכול מנהיגה של "ישראל ביתנו" לשכשך כפיים בהנאה ולנוח, בשקט, על זרי הדפנה שלו. כל סקרי דעת הקהל מנבאים לו הצלחה מסחררת בקלפי, שנעה, לפי שעה, בין 15 ל-20 מנדטים, ועוד ידו נטויה. כך או אחרת, במערכת הפוליטית תהפוך מפלגתו לגורם דומיננטי למדי. את פירות הניצחון שלו יקטוף איווט על מגש של כסף, כשנערי הליכוד והעבודה רק משחקים לפניו. אם ברק נחשב לאדריכל ההישגים היחסיים של מבצע "עופרת יצוקה", ונתניהו כמי שחזה מראש את מה שהתרחש - הרי שליברמן מצליח עכשיו להחזיק את החבל בשני קצותיו: הוא זה שהזהיר, בתום המבצע, מפני "המשגל הנסוג" של צה"ל, שנעצר באמצע המעשה, והוא זה שמוכן עכשיו להשלים עם תומכיו את "הסימפוניה הבלתי-גמורה". כוח משלהב הדעת נותנת שאביגדור ליברמן הוא כוח משלהב, מאין כמוהו, שיודע לסחוף אחריו את ההמון, כאילו היה בעצמו קול שדי. אלא שבתור שכזה הוא איש מסוכן מאוד. מאפיינים אותו כל הסממנים של מנהיג פאשיסטי: כזה שאיננו נרתע מללכת עד הסוף כדי לבצע את זממו, כשמהטרה מקדשת את כל האמצעים, אפילו במחיר של אובדן עצמי. דרך ארוכה עשה, מי שכונה "הפודל של נתניהו", מאז שדבק במנהיגו ועד שהתיר את הרסן, המרה את פי אדוניו והפך באחת לדוברמן. היה או לא היה איש "כך" - ליברמן הוא נושא דגלו המובהק של הימין הקיצוני, זה שנכסף להיפטר, בכל מחיר, לא רק מערביי השטחים, אלא גם מערביי ישראל עצמם. שום מכשול מדיני לא יצליח להרתיע אותו מלבצע את זממו זה ולהגשים את מאווייו הגלויים. בטן מלאה היה פעם מי שאמר כי "ערבי טוב הוא ערבי מת", והיה גם מי שקבע, נחרצות, כי "לא חשוב מה יאמרו הגויים - חשוב מה תעשה ישראל". אין איש כאביגדור ליברמן שיסמוך את שתי ידיו על שתי האמירות האלה. סנקציות אמריקניות, או חרם עולמי בתגובה - כלל אינם מעניינו. הצרה היא שליברמן לא רק מסוכן לערבים. בצד חזותו הגזענית, הלאומנית והקולוניאלית, הוא מטיל מורא גם על אחיו היהודים. סוד גלוי הוא של"איווט האיום" יש בטן מלאה על כמה מרשויות החוק, כמו המשטרה ובתי המשפט, ולא מן הנמנע שאם רק יעלה הדבר בידו - הוא ייפרע מהן, יבוא עימן בחשבון ויצר את צעדיהן. אל מול הסכנה הזאת, של פגיעה באשיות הדמוקרטיה, מוטב להיערך מבעוד מועד.