אביגדור ליברמן רואה את ענני החשדות הפליליים המתקשרים סביבו והוא מבין שמצפים לו ימים לא קלים.
והוא גם מבין, שבמצב הזה אין אפשרות שהוא ייכנס לממשלה בלי לעבור תהליך משפיל של פסילה מלכהן בתפקידים מיניסטריאליים חשובים, שאילמלא החשדות נגדו הוא היה זוכה בהם בלא מאמץ.
וכך עלול ליברמן להיקלע גם למצב מביך שבו יהיו ממפלגתו שרים שיקבלו תיקים חשובים יותר מזה שיקבל ליברמן עצמו.
ועוד לא דיברנו על האפשרות הסבירה, שבבוא היום, אם וכאשר יבשיל נגדו כתב אישום, ייאלץ ליברמן להסתלק מהממשלה ולהשאיר שם את שרי מפלגתו עם כל השררה, ההשפעה ומנעמי השלטון.
האם ליברמן יכול להרשות לעצמו התרחשות משפילה ומייסרת שכזו? קשה להאמין.
במילים אחרות, האופציה הסבירה מבחינת ליברמן במצבו הנוכחי היא לחבוש את ספסלי האופוזיציה וגם לזכות אגב כך בתפקיד ראש המפלגה הגדולה של האופוזיציה - על כל מה שמתלווה לתפקיד הזה.
אבל ליברמן הרי לא יכול להסביר - לא לבוחריו ולא לציבור בכלל - את חשיבות האופוזיציה מבחינתו בימים אלה. כי הרי ברור הדבר שמצביעי ישראל ביתנו מצפים מליברמן, ובצדק, שיסתער על כמה שיותר מיניסטריונים וג'ובים, וגם יממש את האג'נדה שבשמה הוא רץ בבחירות.
ובכן, כיצד יוצאים מהמילכוד הזה? יותר פשוט מפשוט: מציבים בפני נתניהו או ציפי לבני דרישות ותנאים בלתי קבילים.
ובמילים אחרות, ברור לליברמן שאם הוא יתעקש על קווי יסוד נוקשים בדמות ברית הזוגיות או חוק נאמנות מצד אחד, או על אי קיום מו"מ על ירושלים או על הגולן מצד שני - אין סיכוי שהדברים, כולם או חלקם, יתקבלו על-ידי מי שירכיב את הקואליציה.
וכך יוכל ליברמן לספר לציבור ולבוחריו שבשם עקרונות, שהם בנפשה של ישראל ביתנו - הוא העדיף את המדבר האופוזיציוני על כורסאות מיניסטריאליים רכים.
ואם יבוא היום והחשדות נגד ליברמן יתפוגגו כלא היו - או אז ניתן יהיה ליטול את העקרונות החשובים הללו ולהשרותם במים למשך לילה קצר אחד, כדי ששוב ניתן יהיה ללוש אותם ולהתאימם לצרכי השעה.
