הקדנציה האחרונה של ליברמן

אנשי תנועת "ישראל ביתנו" מסוחררים בימים אלה מעוצמת ההישג שמפלגתם השיגה בבחירות: 15 מנדטים, שבעטיים יכול המנהיג ליברמן לסובב על אצבעו הקטנה את לבני ואת נתניהו, להציג להם דרישות – עד כדי הדרישה למנותו לכהונת שר הביטחון – ולהכריז ברבים כי הוא-הוא האיש שיקבע את הרכב הממשלה ואת זהותו של ראש הממשלה. ליברמן אינו יודע זאת כעת ואינו מבחין בכך, אך בהתנהגותו זו הוא שוגה שגיאה גסה, וממש כורת את הענף שעליו הוא יושב. לעניות דעתי, קדנציה זו בכנסת ה-18 עלולה להתגלות כקדנציה האחרונה של ליברמן בכנסת, ממש כפי שיוסף לפיד, שהישגו בבחירות היה זהה לזה של ליברמן, נמחק מעל המפה הפוליטית בבחירות הראשונות שנערכו לאחר זכייתו המדהימה. מעמדו הציבורי של ליברמן כיום, ברור וידוע. בקרב השמאל הוא נחשב כמעט "ימין קיצוני", למרות נכונותו המוצהרת לוותר על שטחים בירושלים ובנחל עירון. תדמיתו זו קובעה בדבריו הפומביים – שאין להם בינתיים ביטוי במעשים – כי יפעל להקמתה של ממשלת ימין. מאידך-גיסא, מצביעי הימין לא ישכחו לו לעולם את תעתועיו ואת משחקו עם ציפי לבני וקדימה, שבו הוא רומז כי ימכור את קולו ואת מפלגתו למרבה במחיר. אכן, אם ישב ליברמן בממשלה, במיוחד אם תהא זו ממשלת שמאל (כלומר ממשלת קדימה), הוא עשוי לשפר את מעמדו בעיני בוחרי השמאל, שמספרם כיום קטן, ואם ינהג בדרך הרצויה להם - הם עשויים לראות בו בעתיד מועמד ראוי לקבלת קולותיהם. אך גם בוחרי השמאל יזכרו בעתיד מיהו ומהו ליברמן, שאיש לא יאמין עוד להבטחותיו, מה גם שהוא ימצא בשמאל מתחרים רבים שמעמדם בעיני בוחרי השמאל רם לאין ערוך ממעמדו. בין כך ובין כך, לדעתי הוא הולך כעת ומקדיח את תבשילו בעיני קהל היעד הטבעי שלו, בוחרי הימין והעולים מחבר העמים, הרואים בתעתועיו כיום עלבון ואפילו בגידה במצג המטעה, שהציג בפניהם לפני הבחירות. ההישגים הפוליטיים קצרי-הטווח, שישיג בריקודי הטנגו לסירוגין עם נתניהו ועם לבני, יתגלו בטווח הארוך כלכידת עצמו בקורי העכביש שטווה ליריביו. סיכומו של דבר, סיכויו היחיד של ליברמן, להימנות בעתיד עם מנהיגי הימין שהציבור הימני ישקול הצבעה עבורם, הוא בהיצמדותו להבטחתו ובהצטרפותו לנתניהו. אם לא יעשה זאת במהרה וללא עיכוב נוסף, הוא עשוי להצטרף בכנסת ה-19 אל רפאל איתן וחבורת גמלאיו, ואל פנסיונרים נוספים, שהקשר היחיד בינם ובין הכנסת הוא תלוש הפנסיה החודשית.