תוצאות הבחירות העלו שוב את המילה משילות לשיח הציבורי. בלי שיטת בחירות אחרת, בלי צורת ממשל אחרת, אומרים לנו, לא תוכל שום ממשלה לסיים את הקדנציה. כאילו לא רק לפני חצי שנה מצאנו את עצמנו נמשלים על-ידי עבריין לכאורה. האם הדחתו של אהוד אולמרט מכס ראש הממשלה היא לא תעודת כבוד לשיטת הממשל שלנו?
אבל בעיית המשילות בישראל היא הרבה יותר עמוקה מאשר שיטה זו או אחרת. לאותה תקשורת, הדוחפת עכשיו את הרעיון של שינוי שיטת הממשל, יש מקום של כבוד ברשימת הסיבות לבעיה זו. אומנם היו רק שבועיים בין מלחמת חוסר התועלת לבחירות. אבל בשבועיים שנותרו, לא היה מקום להתעקש על תשובות מפורטות לגבי התוכניות הכלכליות של כל מפלגה? לא היה מקום להתעקש על עימות בין ראשי המפלגות? האם לא יכלה להתעלות התקשורת הישראלית מעבר לשיח הברנז'אי של איזה קמפיין יותר דומה לקמפיין של ברק אובמה? איך יכול להיות שבימים לפני הבחירות, בהן ישראל ביתנו קיבלה 18 מנדטים בסקרים, יכולת לשמוע דברים כמו "המצב הכלכלי הקשה דוחף את השכבות החלשות לידי מפלגות הבנויות על שנאת הזר ומשתמשות בסיסמאות פשיסטיות" רק בחוגי בית של חד"ש ודע"ם?
אבל מה שחמור יותר בתקשורת הישראלית היא ההדרה של קבוצות שלמות. ערבים, חרדים, תושבי עיירות בפיתוח (אלה שאפילו רקטות לא מגיעות אליהם לפני הבחירות), רוסים, לכל הקבוצות האלו יש יותר סיכוי להכניס כמה חברים לכנסת מאשר לקבל זמן מסך ולהשמיע את קולם בזרם המרכזי של התקשורת. מה יקרה אם אותו ציבור יאבד גם את הקול שלו בכנסת? כמה זמן של יציבות ומשילות יאפשר מצב שבו 40% מהציבור לא יראו את נציגיהם בכנסת?
רוב מי שקורא לשינוי שיטת הבחירות קורא גם לעבור לבחירות אזוריות, או בחירות כלליות ואזוריות, מצב שבו 60 חברי כנסת ייבחרו בבחירות כלליות ו-60 בבחירות אזוריות. ברור שגם שיטה זאת תדיר מהכנסת את נציגי המיעוטים, אבל חמור מכך, היא תביא לפוליטיקה הארצית את הקונפיטורות שמייצרת הפוליטיקה האזורית. מספיק לפתוח מקומון ולאו דווקא מהפריפריה, לקרוא קצת על הקומבינטוריקה שמנהלת את המועצות המקומיות ולדמיין את זה פרוש על ידיעות אחרונות וישראל היום. המעמד הנמוך של הפוליטיקאים הוא עוד גורם מרכזי לחוסר המשילות של ממשלות בישראל, זה מה שיעזור? תומכי השיטה האזורית מדברים על accountability, אבל האשמה בחוסר האחריות של הנבחרים לבוחריהם שוב מוטלת על התקשורת, שלא שואלת, לא מבררת ולא חוקרת. היא מסתחבקת עם הצופים, עם הנבחרים ובעיקר עם עצמה.
שאלה מעניינת שגם מתעוררת לגבי שיטת בחירות האזורית היא איך ייבחרו האזורים. האם הקיבוצים ייבלעו במחוזות הבחירה שלהם המאוכלסים בבני עיירות פיתוח או שיעשו להם אזור משלהם? האם כמו שהמועצות האזוריות עושקות את עיירות הפיתוח הן גם יידחפו בצורה מלאכותית לכנסת על חשבון כולם?
