לאחר שלבני נכשלה בניבוי הראשון שלה כי היא תהיה ראש ממשלה, וניבוי זה, להזכיר, קרה לאחר קבלת תוצאות ההצבעה כך שבטרם הפרחת הנבואה לחלל הייתה יכולה לעשות חשבון אריתמטי ולא למהר בהכרזות, בא לה הניבוי השני, שהוא לא פחות יהיר מקודמו, והיא הודיעה כי ממשלת נתניהו תיפול תוך חצי שנה.
אגב, איך תיפול - אם לא תקום?
ציפורה לבני בונה את עצמה בנחישות רבה כשוטת הכפר.
הממשלה הכי יציבה שתהיה היא ממשלה ימנית-מרכז בראשות נתניהו המושתתת על 65 חברי כנסת (ליכוד, מפד"ל, האיחוד הלאומי, שס, אגודת ישראל, ישראל ביתנו ואולי נושרים מקדימה) - כי ממשלה כזו לא צריכה להתפשר וקווי היסוד שלה ברורים ואינם שנויים במחלוקת.
אמנם תהיה ביקורת על דרכה מצד גורמי השמאל ובעיקר בג"צ, התקשורת וקדימה, העבודה ומה שנשאר ממרצ, אולם הביקורת תיהדף לאור האחדות, וצפוי כי כיום כבר הצטבר ידע מספיק כדי לטפל בתופעות לוואי אלו כולל - ובעיקר - חקיקה מתאימה שתאפשר לממשלה לגיטימית למשול.
אכן, יש כמה מכשולים בדרך המותווית שצריך לעבור אותם, והם:
א. מימוש התחברות הליכוד עם האיחוד הלאומי או/ו הבית היהודי כדי למנוע מפרס לחזור לעצמו בתרגיל מניפולטיבי בו ציפורה לבני תתבקש להקים ממשלה.
ב. הבנה כי ליכוד ויתר המפלגות לעיל הן כולן ימין, כלומר, טובים לאותה קואליציה, וזאת מבלי לפזול לעבר השמאל, ומבלי לחפש איחוד לאומי או שינוי שיטת הממשל.
ג. ליברמן והטעויות, כאילו אפשר בכלל לפגוע במפלגות הדתיות, וכאילו זה חכם דווקא עכשיו.
אך דומה כי המכשולים הללו עבירים, ויהיו כלא היו אם באמת תינתן הדעת עליהם כדי לממש את הרכבת הממשלה הראויה למדינת ישראל ללא תרגילים ומבלי לחפש את מה שאין.
ההכרזות התמוהות הללו של לבני, מוכיחות שוב כי היא לא מתאימה להיות שרה בממשלה, זה גדול עליה, היא לא שקולה מספיק כנדרש לתפקיד מיניסטר וממהרת לקצור את מה שטרם נזרע.
