למרות כל הרעש והספינים, הכרעתו של הבוחר הישראלי בבחירות 2009 חדה וברורה. הבוחר הישראלי ברוב גדול (65 אל מול 44 באוכלוסיה היהודית) הכריע בעד גוש הימין.
לאחר יותר מ-15 שנות הימורים מסוכנים בתושבי ובשטחי המדינה תחת הכותרת "תהליך השלום" (קשה למצוא כותרת יותר מטעה למהלך שלא הלך לשום מקום והביא רק טרור, הרוגים ומלחמות) קם הישראלי ושיגר מסר ברור למנהיגיו - עד כאן.
די לרפיסות, לנסיגות חינם ולמסירת הארץ. די לערעור המצב הביטחוני. די לקבלה כמובן מאליו של טילים על ישובים ישראלים כמעשה יום יומי, ובעיקר, די להימורים חסרי אחריות בביטחוננו.
בניתוח מדוקדק יותר הכרעה זו בנויה משתי הכרעות מובהקות.
קבורה סופית להסכם אוסלו. קואליציית אוסלו קיבלה 16 מנדטים בבחירות 2009. הסכם אוסלו, האסון הגדול ביותר מאז הקמת המדינה, גבה מאיתנו ב-15 השנים האחרונות מחירים איומים - ומצבם הביטחוני של תושבי המדינה הידרדר לחמור מדי פעם - ואת נזקיהם נמשיך לשלם עוד שנים רבות. חלומות ומשיחי השקר של "השלום האוסלואי" שכבר גוועו להם לפני כמה שנים זוכים כעת למקומם הראוי - פח האשפה של ההיסטוריה.
לא מהדהד להינתקות. בשנים האחרונות, כשרעיונות אוסלו היו בגסיסה מתקדמת, קם לו משיח שקר ופתרון קסם חדש - ההינתקות. הרעיון שנשמע אווילי במיוחד (ניתן תמורת כלום שטחים בשליטתנו, נפקיר את ביטחון האזור שלידם ונקווה לטוב) התנפץ במהירות. עזה הפכה לחמאסטאן - וכמות, איכות, ומרחק הטילים ממנה, גדלו משמעותית בהיעדר כוחות ישראלים.
לא להזיות, כן להתפכחות
הגיע הזמן לזנוח את ההזיות שעיוותו את חיינו. הגיע הזמן לחזור אל הבסיס. מתן ביטחון לתושבי המדינה באשר הם שם, משדרות ועד ירושלים, מנתניה ועד נהריה. חיזוק החברה והכלכלה ובניית יסוד מעמיק לזהותנו היהודית והציונית.
במשך שנים דחינו כל דיון והתקדמות רצינית באתגרים החברתיים העצומים העומדים בפני החברה הישראלית. בשם הציפייה המתמדת להסכם השלום המבושש לבוא נמחקו מסדר היום של חיינו סוגיות מהותיות. דת ומדינה, מרכז ופריפריה, פערים כלכליים וסוציאליזם מול קפיטליזם, והרשימה עוד ארוכה.
אלו יהיו האתגרים העיקריים שיעמדו בפני הממשלה הקרובה. את חזיונות השלום ניתן בינתיים לאפסן עד שיהיה בהם ממשות. ויפה שעה אחת קודם.
