-העלמות סוגיה זו מסדר היום הציבורי מפתיעה מכמה סיבות:
1. מצב זה מנציח את הפרתם הבוטה של יסודות דמוקרטיים בסיסיים ורומס רמיסה גסה את עקרונות זכויות האדם.
2. מצב זה יוצר אפליה לרעה של מספר גדול של אזרחים -ביניהם אחוז מכובד של יוצאי ברית המועצות לשעבר- המהווים כוח אלקטוראלי לא מבוטל
3. סוגיה זו הפכה לסוגיה מרכזית במסגרת המאבק על "ברית הזוגיות"
ב מהלך כינונה של הכנסת ה- 16 (מפלגת "שינוי") ובמידה פחותה, גם במהלך כינונה של הכנסת ה-17 ( "ישראל ביתנו").
- למרות זאת, לקראת הבחירות לכנסת ה-18 , ניתן להסביר בעזרת ארבעה גורמים עיקריים את העלמות הסוגיה מסדר היום הפוליטי יחד עם התאדות המאבק על "ברית הזוגיות":
1. המסר הכפול הקיים ב"ברית הזוגיות". מסר זה אומנם מקדם את זכויות הפרט אך הוא משאיר מחוץ לתחום הנורמטיבי את הזרמים הרפורמים והקונסרבטיבים ואיתם, את הקהילות ההומולסביות. כתוצאה מכך הוא מונע משכבות רחבות ומהפוליטיקאים המייצגים אותן להתגייס לנושא.
2. מיסוד התיאודמוקרטיה בישראל ותנודותיה הקואליציוניות.
3.הסוציאליזציה הפוליטית המאפיינת בישראל את יוצאי ברית המועצות לשעבר.
4. מיעוט ה התייחסות לסוגיות הקשורות למעמד האישי ולמוסד המשפחה על-ידי "מקדמי הדמוקרטיה" בישראל מול המיליטנטיות של שוללי זכויות האדם בנושא (ראו עקרונות החוקה המוצעת).
- מסקנה:
נראה שכדי להביא לשינוי איזה שהו במצב הפוליטי והמשפטי, יש להתייחס מחדש ליחסים בין דת ומדינה בישראל באופן שונה מהדיון המקובל (רצף בעייתי ולא משקף של "דתיות" - "חילוניות"). במקום זאת, כפי שמציע פרופ' בני נויברגר, ניתן להתייחס ל לארבעה מודלים המקובלים בנושא דת ומדינה המתקיימים בדמוקרטיות. מודלים דמוקרטיים אלה הם : ההפרדה בין דת למדינה; דגם "הכנסייה הרשמית"; "דגם הקהילות המוכרות" ודגם "הכנסייה הנתמכת" במטרה להתאים את הדגם הרבעי, דגם "הכנסייה הנתמכת" למציאות הישראלית ועל-ידי כך לחבר מחדש בין דת, מדינה וזכויות האדם.
