שתי מפלגות מרכזיות בכנסת עומדות, ככל הנראה, להתפרק בקרוב, לאחר שהונף בהן נס המרד: קדימה - יצור-כלאיים של העבודה והליכוד; והעבודה, שהפכה, זה מכבר, למפלגה האבודה.
פירוקה של קדימה היה צפוי מלכתחילה, עוד בטרם הבחירות. ניסיון העבר מלמד כי מפלגה, הנשענת על איחוי-טלאים, איננה מסוגלת להאריך ימים. היה זה גורלה של ד"ש, שקמה, בקול תרועה גדולה, על חורבות המערך, ונפלה, בקול דממה דקה, זמן קצר לאחר שקמה. זה היה גם מנת-חלקה של "שינוי", שאומנם האריכה ימים יותר, אבל נפוצה אף היא לכל עבר.
עדיין זכורים הריבים והטרונויות שפקדו את שתי המפלגות בעת כהונתן לכל אורך הדרך, כאשר דמויות מרכזיות בשתי המפלגות פרשו מהן לאחר שלא מצאו שפה משותפת עם הבוס.
עכשיו זה קורה בקדימה. המשחק המבויים של "מפלגה מאוחדת ומלוכדת", שאותה הקים אריק שרון, הפך לחוכא ואטלולא. ההצלחה ה"קולוסלית" שלה כמפלגת-שלטון הייתה למראית עין בלבד. המפלגה בראשותו, ולאחר מכן בראשות יורשו, אהוד אולמרט, אומנם הפילה לקרשים את "הליכוד" ו"העבודה", והותירה אותן הרחק מאחוריה, כשהיא עושה, תוך כך, במדינה כבתוך שלה. אלא שעם יום הבוחר יצא, סוף סוף, המרצע מן השק: קדימה נותרה, אומנם, כמפלגה שזכתה במרבית קולות הבוחרים, אבל הפכה לאימפוטנטית, חסרת יכולת-ביצוע. לפי כל הסימנים היא נדחקת עכשיו לאופוזיציה ככוח שבעצם הולך לאיבוד.
בטן מלאה
אבל נראה בעליל שאפילו באופוזיציה לא תוכל קדימה לייצג אותה כמפלגה המובילה. סוד גלוי הוא כי ללא מעטים בהנהגת המפלגה יש בטן מלאה על מנהיגתם, ציפי לבני. את נס המרד נגדה כבר מניף, בגלוי, שאול מופז, ועזר כנגד משמשת דליה איציק. זו האחרונה אינה מוכנה עכשיו לוותר על כס השלטון ועל מנעמיו. מאחורי גבה של מנהיגתם הם עושים כל שלאל ידם כדי שלא להישאר במדבר האופוזיציוני. בכינוס של סיעת קדימה אמורה לעלות כבר היום קריאתם הגלויה: להקים צוות למשא-ומתן, שינסה להגיע לקווי-יסוד מוסכמים עם הליכוד, על אפה וחמתה של לבני.
אם לא יעלה הניסיון יפה, מתרבים הסיכויים שהמורדים בציפי יסיקו את המסקנות, יפרשו מקדימה ויקימו בה סיעה עצמאית, שתנסה לחבור לממשלה החדשה בראשות בנימין נתניהו.
חמור לא פחות מצבה של מפלגת העבודה. אם לא די במכה האנושה שספגה בבחירות האחרונות, הרי שעכשיו באים לא מעטים מחבריה חשבון עם מנהיגם, אהוד ברק. יש להם בטן מלאה עליו בכל התנהלותו הכושלת והשאננה במערכת הבחירות, כאשר לא השכיל לנצל את המומנטום של "עופרת יצוקה", בהנהגתו, לקידום המפלגה בעיני הבוחר. יש מהם שמאשימים אותו גם בכך שהוא פוזל יותר מדי לעבר נתניהו ובלבד כדי שיוכל לזכות במשרת שר הביטחון, ויש שמתריסים נגדו על שהוא מפורר יותר ויותר את המפלגה עצמה.
את נס המרד בהעבודה מוביל, לאור היום, עמיר פרץ, ומחרים-מחזיקים אחריו שלי יחימוביץ' ואופיר פינס, שקרוב לוודאי יפרשו אף הם מהעבודה ויקימו סיעה עצמאית משלהם. אלא שבהבדל מקדימה - זו לא רק שלא תצטרף לממשלה; היא תקצין ותשמאיל כמה שיותר, ואולי גם תחבור למרצ הקטנה, כדי להקים, סוף סוף, יחד עימה, את מפלגת השמאל החדש.