שאלה מרכזית שכולם שואלים לגבי המשבר הכלכלי שאנו נתונים בו היא כמה זמן הוא יימשך. ככל שהולכת ומתגבשת שיטת הטיפול של ממשל אובמה במשבר, כך הולכת ומתבהרת התשובה לשאלה הזו. לפחות לגבי האמריקנים, המשבר הזה יימשך לפחות 4 שנים - עד אחרי שאובמה יעזוב את הבית הלבן. הוא יכול להימשך פחות אם אובמה ישנה את תפיסת עולמו, או להימשך אפילו 8 שנים, אם האמריקנים לא יצליחו למצוא נשיא אחר בתום קדנציה רצופה בכישלונות שימיט עליהם הנשיא המאוד פוטוגני. הבעיה כמובן אינה עם אובמה באופן אישי, אלא עם הדרך בה מנסים הוא ודומיו בעולם להתמודד עם המשבר הנוכחי. הבעיה היא בכך שהם מנסים להתמודד עם המשבר הנוכחי באמצעים שהיו נכונים למשברי העבר.
המשבר שמשמש השראה לאופן הטיפול הנוכחי של הממשל האמריקני, ושל שאר הממשלות בעולם ב"צונאמי", הוא המיתון הגדול שארע בעקבות המפולת של 1929. גם אז סבלה הכלכלה ממינוף
1 יתר שהתנפץ והותיר את החברות ללא נזילות לפעולתן השוטפת. הגורם היה אומנם שונה במעט - בועת הבורסה במקום בועת הסאב-פריים של היום. אולם לא זה ההבדל המהותי. ההבדל המהותי הוא בכך שאז רק השוק הפרטי סבל ממינוף יתר, בעוד הממשלות לא סבלו מהבעיה הזו. בין היתר משום שעד אז התבססו על הזהב כנקודת ייחוס, דבר שהגביל את האפשרות להגדיל את הגירעון ללא סוף.
כיום, גם השוק הפרטי וגם הממשלות במרבית המדינות סובלות מעודף מינוף. במיוחד ארצות הברית. בשנות השלושים, יכלו הממשלות ליטול על עצמן חובות (שהתבטאו בגירעון), ועל-ידי כך לסייע לשוק הפרטי להשתקם. כיום, הן השוק הפרטי והן כמה מהממשלות נמצאים באותה סירה - שניהם פושטי רגל, ופושט רגל אחד לא יכול להציל פושט רגל אחר. טכנית, ממשלות יכולות להמשיך להדפיס עוד ועוד כסף, אך התוצאה העיקרית שתהיה לצעד כזה תהיה אינפלציה שרק תחמיר את המשבר. היום כבר ברור לכל כלכלן שלמרות הפרדוקס שבכך - אינפלציה ומיתון עם אבטלה עמוקה יכולים לדור בכפיפה אחת.
להיגמל מהמינוף
האתגר העיקרי שהמשבר הנוכחי מציב לקברניטי הכלכלה לסוגיהם הוא הגמילה מהמינוף. המינוף חסר הפרופורציות שגרם למשבר חייב להיפסק. אם יצליחו להמשיך ולהזין אותו באמצעים מלאכותיים, הבעיה רק תחמיר, והיא תשוב ותתפוצץ לנו בפרצוף בחומרה רבה יותר כעבור זמן קצר. במילים אחרות, צעד כזה גם יאריך וגם יחמיר את המשבר. לרוע המזל, זה הכיוון שאליו הולך לפי שעה הנשיא האמריקני.
הסינים שלא סובלים ממינוף יתר עשויים להיות המרוויחים העיקריים מהמשבר. זו בשורה רעה מאוד. כל מי שקיווה כי המשבר הנוכחי יביא לקריסת הקפיטליזם המערבי, עלול לקבל במקומו קפיטליזם מסוג חזירי יותר - הקפיטליזם הסיני, שאינו מהסס לנצל אף עבדות של קטינים. אם הממשל האמריקני ימשיך להזין את הכלכלה שלו בדולרים חסרי כיסוי, מי שיוכל להציל אותו בסופו של דבר יהיה הממשל הסיני שבמחסניו מאופסנים דולרים רבים. להצלה זו יהיה מחיר כבד. אך ספק אם הסינים יטרחו. במקום זאת הם פשוט ידאגו לעצמם.
להניח לחברות הבלתי-כדאיות לפשוט את הרגל
המדיניות שמונהגת על-ידי ברק אובמה וזוכה לחיקויים בכל העולם של הזרמת כסף לכל חברה שנמצאת בקשיים רק כדי להציל את המשרות של העובדים שלה, לא מייעלת את החברות, אשר ימשיכו לשתות בצמא את הנזילות הממשלתית עד שיגיעו להלאמה מלאה. אם אובמה ימשיך בקו הנוכחי, כלכלת ארה"ב תהפך לתאום הסיאמי של הכלכלה הסובייטית מהתקופה הקומוניסטית - כל החברות יפסידו כסף, אבל לאף אחד לא יהיה איכפת כי הכל יהיה שייך לממשלה.
כדי להבריא את הכלכלה אין ברירה אלא להניח לחברות הבלתי-כדאיות לפשוט רגל, כל כמה שזה קשה, ולהניח לבעלי הון פרטיים לקנות חברות שנמצאות בקשיים, אך הן כדאיות בטווח הרחוק. בעלי ההון הפרטיים גם יצליחו לבצע את הברירה הטבעית בצורה טובה יותר, וגם כאשר הם יזרימו הון הם יפעלו לשנות את אופן הפעולה של החברות הללו כך שייצאו מהמשבר מחוזקות יותר. המצב שונה רק לגבי גופים פיננסיים מרכזיים, שאי-הצלתם עלולה להביא לתגובת שרשרת שתמוטט את כלל המשק. למקרים אלה נדרש שיקול דעת מיוחד, אך גם אז ראוי שהפתרון יבוסס בעיקרו על הון פרטי.
לצמצם את הביורוקרטיה
ככלל, כאשר הממשלה נוטלת את התפקיד של מציל החברות, היא לא רק עושה זאת בצורה בלתי אופטימלית, היא גם דוחקת את רגלי המשקיעים הפרטיים. היא דוחקת את רגלי המשקיעים הפרטיים, משום שמנהלי החברות שמסרבות להכיר במציאות, מעדיפים את ההון הממשלתי הזול על פני הון פרטי, שהרבה יותר קשה לקבלו, והוא עלול להביא לשינויים פרסונאליים שיפגעו בהם, והיא דוחקת את רגלי המשקיעים הפרטיים משום שכאשר הם רואים כמה שטרות הממשלה מדפיסה, הם מבינים שהדבר יביא בהכרח לאינפלציה, וכדי להתגונן מהאינפלציה הם מעבירים את ההון שלהם לארצות שבהן הם צופים שערך הכסף לא ייפול. הבנתם נכון - שוב הסינים מרוויחים.
צעד נוסף שהממשל האמריקני מנסה לנקוט כדי לעורר את המשק הוא השקעה בתשתיות. השקעה בתשתיות יעילה רק בארצות בהן התשתית היא צוואר בקבוק. אתם ואני מכירים מדינה כזו מקרוב - ישראל. כאן צעד כזה יביא לתוצאות חיוביות משום שפתיחת צווארי בקבוק בתשתיות תביא לחיסכון בזמן ובהוצאות למשק ועל-ידי כך תייעל את הפעילות העסקית ותאפשר לחלק מהחברות לשפר את התוצאות. באופן אבסורדי לכאורה, דווקא בארצות מפותחות בהן אין בתשתיות צווארי בקבוק, השקעה בהן תספק תעסוקה לטווח הקצר בלבד לפועלים המועסקים בבניית התשתית, אך לא תועיל מעבר לכך, משום שההשפעה שלה על כלל המשק תהיה מועטה. פעולה אחרת שישראל יכולה לעשות ומרבית המדינות המפותחות לא יכולות לעשות היא צמצום הביורוקרטיה. מה לעשות, כשאין ביורוקרטיה אין מה לצמצם. כשיש, כפי שיש אצלנו למשל בתחום הנדל"ן, צמצומה מביא להאצת הפעילות באותו ענף.
לנצל נקודות חולשה של מדינות ולטפח יחסים עם סין
הפתרון למשבר הוא אם כן תהליך גמילה כואב ממינוף היתר שהגופים הכלכליים התמכרו לו. כמו כל תהליך גמילה, אפשר לעשות אותו באיטיות תוך שימוש בתחליפים זמניים (אפשר לקרוא להם "אדולן כלכלי" אם תרצו), או לעשות חיתוך מהיר וקשה אשר יביא לסיום המשבר מהר יותר באופן יחסי אך גם באופן כואב יותר. אך את הגמילה חייבים לעבור. הנטייה הטבעית של מרבית האנשים היא לבחור במסלול האיטי והפחות כואב. הסכנה במסלול כזה היא שהתחליפים יהפכו בעצמם לסם שמכורים לו. כך לדוגמה, מתן תמיכה למפעלי הרכב הכושלים של דטרויט לא תפתור את הבעיה. הם ימשיכו להזדקק לעוד ועוד תמיכה כזו. עדיף להניח להם ליפול ולהפנות את הכסף לסיוע לעובדים ולמקורות תעסוקה חלופיים עבורם. כללים אלה נכונים לכל המדינות.
מנקודת המבט הפרטית שלנו, ניתן לנצל את נקודות החולשה של מדינות אחרות לטובתנו. למשל, אם אנו נשכיל לא לדחוק את רגליהם של המשקיעים הפרטיים שיברחו מהדולר, בין היתר על-ידי כך שננהל מדיניות שתבטיח יציבות וריסון, נוכל למשוך את ההון שיברח ממדינות שלא ינהגו כך, ונוכל לצאת מהמשבר חזקים מכפי שנכנסנו אליו. יש לזכור שהמשבר הנוכחי מונע בחלקו על-ידי חוסר אמון. מנהיגות ומדיניות כלכלית אמינה חיוניות להצלחת החילוץ של המשק הישראלי מהמשבר. בנוסף, תהליך הגמילה שעליו דיברתי הוא גם אתגר ציבורי ופוליטי לא קל. מישהו אמר ממשלת אחדות?
מסקנה נוספת שניתן להפיק מהניתוח הנ"ל היא שיש להשקיע בטיפוח היחסים עם סין וביצירת אינטרסים משותפים עימה. זו בעצם מסקנה די מובנת מאליה. לא היה צריך את המשבר הכלכלי הזה כדי להסיק אותה. מישהו זוכר מה שמו של שגריר ישראל בסין?
