נראה כי פרשת בר-און-חברון, ממנה ניצל בעור שיניו, כידוע, ראש הממשלה דאז וראש הממשלה הנכנס בנימין נתניהו, היא כאין וכאפס לעומת פרשת ליברמן-שלטון. נתניהו לא למד וגם שכח איך להימנע מקומבינות של 'השתלטות על התביעה' במדינת ישראל.
מזימת ליברמן התחילה ברצונו למנות את פרידמן במשרד המשפטים ונמשכה באהרונוביץ' במשרד לביטחון פנים. אך ליברמן לא יודע שובע. עכשיו הוא רוצה גם לכבוש את אגף המכס. מה הלאה? ילטוש עיניו לרשות לניירות ערך? וגם לרשות להלבנת הון (כדי למרק את חטאי בתו)? או לרשות להגבלים עסקיים? הוא רוצה שכל גורמי החקירה וההעמדה לדין - יסורו לרצונו.
ואנחנו אמורים להאמין שהשר לביטחון הפנים המיועד, יצחק אהרונוביץ', יתפקד כלפי מי שהוא חייב לו את כיסאו, ליברמן, ללא משוא פנים? על איזה ניגוד עניינים ידלג מדי יום כשהוא עולה במדרגות משרדו? איך יחדיו יחתרו ליברמן, פרידמן ואהרונוביץ' תחת בית המשפט העליון, הפרקליטות, המשטרה, ואיזה שלטון יכוננו לנו תחת החוק?
מנגד נכשל יום יום פרופ' דניאל פרידמן, במבחן יחסיו עם ההוויה הפוליטית. בבליל המילים, הפרשנויות, הדרישות וההתנגדויות, קול אחד חסר - קולו של חתן פרס ישראל - שנדם. אין לו מה לומר כעת לפרופ' פרידמן? אין לו מה לומר כאשר דווקא ליברמן רוצה כל כך בטובתו? עליו מטיל פרידמן את יהבו?
מקעקע את שלטון החוק
כולם יודעים למה ליברמן רוצה בפרידמן כשר משפטים, אף אחד לא מבין למה פרידמן רוצה בליברמן? פרופ' דניאל פרידמן, באמת צריך שדווקא אביגדור ליברמן יהיה מליצו?
הגם שכורסת השר עמוקה ונוחה, תמוה עד כמה מתקשה פרידמן לעזוב אותה גם כשהוא יודע שממליציו שואפים להשאירו בכורסה זו רק כדי שימשיך לקעקע את שלטון החוק. רק כדי שימשיך לחבוט בשק החבטות הפרטי שלו - מערכת המשפט. רק כדי שישאיר את המרכאות ב"כנופיית שלטון החוק".
מילא שהוא מילא פיו מים כששר האוצר בממשלה בה הוא חבר - סרח. מילא שהוא מילא פיו מים כשראש הממשלה שלו חשוד ומעמדת הנחקר ירה בפרקליטות ובמשטרה. אבל עכשיו כשליברמן חפץ ביקרו רק כדי שימשיך לגמד את שלטון החוק וימשיך להביא מבוכה למערכת המשפטית - לא הגיע הזמן שחתן פרס ישראל יגיד - עד כאן?
שר ללא היגד מוסרי
שר המשפטים - פרידמן - אינו המצפן המוסרי שלי! לאיש הזה, שהיה צריך להיות המגדלור המאיר של ערכי הצדק - לא הייתה מילה אחת לומר על השחיתות הפושה בשורות הממשלה, לא היה היגד מוסרי אחד כשר משפטים, לא היו אמירות ערכיות, וגם עתה הוא שוקט ומחריש כשמסביבו המהומה.
ואולי כבר שכחנו, אבל לשר משפטים במדינת ישראל היה פעם מעמד בכיר ביותר. הוא היה המוציא ומביא בממשלה בכל הנושאים הערכיים, הוא היה יד ימינו של ראש הממשלה בכל הקשור לערכיות של פעולות הממשלה.
הגיע הזמן שפרידמן יעצור את מחול השדים סביבו - יקום ויגיד לליברמן - לא על גבי! לא בדרך שלך אני רוצה את מינויי כשר המשפטים. אולי אז יחסוך לביבי נתניהו את פרשת בר-און-חברון של כהונתו החדשה, רגע לפני שהוא שוב נכשל ביחסו לשלטון החוק.
