אם נכונות השמועות (המוכחשות בינתיים על-ידי נתניהו) כי התיקים שהולכים לליברמן הם: חוץ, תשתיות, ביטחון פנים, משפטים, תיירות ומספר ועדות מפתח - הדבר עלול לגרום לקרע פנימי בליכוד, ואולי ליותר מכך.
נכון שעל נבחרי הליכוד, במיוחד 13 הוותיקים ואלה שהצטרפו "לאלטלנה" כשהתחילה לטפס כלפי מעלה, להתגמש ולהתפשר בשל הצורך בקואליציה עם שותפים חזקים, אך בטבע המועמדים - הרצון לקבל תיק - חזק יותר מחישובי המפלגה ומקואליציה, וכאן טמונה הסכנה למפלגה - לעומת אלה שלא יקבלו תיק בכלל. יש כאלה שדורשים תיק איכותי משפיע וכאלה לא יישארו הרבה במלאי של ביבי.
יחד עם זאת,
על ביבי להישאר נאמן, ראשית למפלגתו ולאנשיו ולא לתת לליברמן להשתלט על תיקי אכיפת החוק, כמו: ביטחון פנים/משטרה + משפטים, ולא על יתר השותפים לקואליציה לתפוס פיקוד פוליטי.
צירופו של פרופ' פרידמן לממשלה, כתנאי בל-יעבור מטעם ליברמן, אינו מתקבל על הדעת.
יובהר -
פרופ' פרידמן הוא בהחלט מינוי ראוי כשלעצמו לתפקיד.
הרפורמות שלו - אלה שכבר הופעלו ואלו שהוא מנסה ורוצה ליישם - ראויות לבדיקה ולדיון ציבורי, ואין בהן אותו פסול, שמשפטנים, שופטים (בדימ.) ופוליטיקאים, בעיקר מהשמאל, מנסים להטיל בו ולפסול אותו. במאמרים קודמים, שהתייחסו לנושא הרפורמות של פרופ' פרידמן, אמרתי כי חלק גדול מההצעות שלו, אינן במקור שלו והועלו לדיון על-ידי משפטנים קודמים ואנשי משפט בעלי שם. הבעיה שאני זיהיתי בנושא זה הייתה המינון המוגזם שלהם, לאמור: יותר מדי רפורמות רציניות ועמוקות תוך זמן קצר ללא בדיקה מעמיקה של השלכותיהן. הגודש של הניסיונות לתקן ולשנות במהירות הביא את התגובה של ניסיון לפגוע כביכול בשלטון החוק ובמיוחד להחליש את כוחו ומעמדו של בית המשפט העליון שרבים רואים בו, במידה רבה של צדק משפטי, המעוז של הדמוקרטיה. מסירת התיק לליברמן עבור פרופ' פרידמן בתנאים אלה, שאינו בכלל ממפלגתו, "מריח" - לא טוב מצידו של ליברמן לגבי מניעיו הנסתרים.
כפי שאמרתי לעיל, יש בליכוד חברים כמו סילבן שלום, שמתנגד ולא סובל את נתניהו, כבר שנים רבות. בעבר הוא כבר תקף את נתניהו, לאחר שבבחירות זכה הליכוד רק ב-12 מנדטים, וטען שהוא מוביל את המפלגה לפירוק, שהוא לא ראוי ולא יכול להגיע לכל שכבות העם, כמו סילבן שלום.
המציאות הוכיחה את ההפך, אבל את סילבן זה לא מרגיע. עכשיו הוא מנסה בעזרת הודעות, פרסומים וכנסים של פורים להתחפש למורד במלכות ביבי, דבר העלול לפגוע קשות במפלגה, כי יהיו הרבה מאוכזבים וממורמרים. כאשר כל המאוכזבים מתאגדים יחד, הם ימשיכו את היתר כלפי מטה - בלי חשבון מפלגתי-לאומי, אלא אישי בלבד, והם מסוכנים למדי.
צריך לומר לנתניהו - אל תירה ואל תיכנע למורדים, לבוחשים ולממורמרים, אבל אל תיתן לשותפי הקואליציה מאידך לסחוט אותך ולהכניע אותך. זכור - אין להם ברירה ואין להם לאן ללכת, פרט לליכוד, ולכן, עם ניהול נכון וחזק אפשר להגיע להבנות ולהסדרים הגיוניים, מובנים ויצירתיים.
ליברמן אומנם מרגיש שהוא על הסוס עם 15 מנדטים, אבל גם לסוס משא, או לסוס מירוצים יש מגבלות ועליו להבין זאת, ואם לא - על נתניהו להסביר לו זאת.
להזכיר לביבי ולציבור - כבר בעבר, כאשר ניסו להחליף ראש ממשלה, בלי בחירות לכנסת ב-2001 נתניהו סירב להתמודד בליכוד מול שרון - בטענה שעם כנסת כזאת לא יוכל לשלוט ולנהל מדינה.
התוצאה - שרון ניצח בגדול והוביל את המפלגה ואת עצמו להישגים רבים.
כלומר: ביבי הוכיח בעבר, שעל עקרונות הוא נלחם, אפילו תמורת כסא ראש ממשלה ולכן חבל יהיה אם הפעם, ייכנע בגלל הרצון לחזור לשלוט. נקווה שההיגיון הפוליטי-מדיני-חברתי יגבר על האגו האישי וחלוקת התיקים בין שותפי הקואליציה, בחישוב של
ממשלה צרה אבל חזקה - שיכולה לשרת העם ולטובת העם.
