יום היבחרו של הנשיא קצב זכור לי היטב וזאת הודות למשפט אומלל, ומאוד לא חכם, אשר הפיקה ח"כ לימור לבנת, לאחר שמר קצב "זכה להיבחר": "היום הוכחנו שכל אחד יכול להיבחר לנשיאות המדינה", דברי הגברת לבנת. ובאמת, אליבא דהליכוד: כל אחד יכול להיבחר לנשיאות המדינה.
להוציא את פרופסור ויצמן חיים ופרופסור קציר, שהגיעו מן המדע אל בית הנשיא, היו כולם פוליטרוקים אשר שירתו מפלגה זו או אחרת, ונבחרו על-פי יחסי הכוחות הקואליציונים.
מעולם לא נתנה הכנסת את דעתה לכישורי המועמדים, להתאמתם לתפקיד, להשכלתם, או לכל בדיקה מעמיקה אחרת. והתוצאה היא המראה בו אנו חוזים היום בתדהמה ובבושה באמצעי התקשורת.
נבצר מבינתי להבין מדוע זה, לא תוצא בחירת נשיא למדינה אל מחוץ לכנסת ישראל ותועבר לוועדה בלתי תלויה, בעלת הרכב תרבותי ומשכיל הרבה יותר מחברי הכנסת, ובעיקר, לקבוצת אנשים אשר תוכל לייצג את מאוויי הציבור ולא את משחקי הכוח המכוערים של חברי הכנסת.
וכי מה לכנסת ולרחשי הציבור? מאומה! נתק מוחלט קיים בין העושים לביתם לבין הציבור הרחב, הסולד סלידה מוצדקת מ"נבחריו".
דליה איציק וחלומה הרטוב
מספרים לנו על תשוקתה החדשה של דליה איציק להיבחר לנשיאת המדינה.
כאזרחית, דליה איציק והדברים אותם היא מייצגת, זרים לי, ואיני חושבת שניחנה ולו במעלה אחת העשויה להצדיק את בחירתה לתפקיד הנכסף והיוקרתי. דליה איציק היא תמצית העסקנות הקטנה, אשר צמחה בעיריית ירושלים הצהירה על דתיותה על-מנת להשתמט מן הצבא והשכילה לתמרן בין העסקנים האחרים עד שזכתה לככב ברשימת קדימה.
לא זכורה לי שום תרומה מהותית שלה באיזשהו תפקיד אשר מילאה, אין בה שום שאר רוח והיא מייצגת את עצמה בלבד.
זוהי דוגמא לצורך הדחוף לשנות את אופן בחירת המועמדים לבית הנשיא, ויפה שעה אחת קודם.
ייתכן כי האירועים האחרונים אשר התרחשו, והקשורים בנשיא לשעבר, יביאו לשינוי בדפוס הבחירה לנשיאות, ואולי יגבר לחץ הציבור לבטל כליל מוסד זה אשר בשנים האחרונות לא ממש מילא אותנו גאווה.
