את ח"כ סילבן שלום אני מכיר שנים רבות, לפחות מאז אמצע שנות ה-70, כאשר למדנו באותו תיכון (מקיף ג'). סילבן היה אז "המסמר" של בית הספר, ומילא שורה שלמה של תפקידים במועצת התלמידים.
עם שחרורו מצה"ל, הוא החל בפעילות פוליטית בליכוד לצד פעילות סטודנטיאלית. כישוריו ויכולותיו בלטו לעיני כל, הן במישור העיתונאי (כתב "חדשות") והן במישור הפוליטי (עוזר לשני שרים). לימים הוא אף מונה ליו"ר דירקטוריון חברת החשמל.
לצד פעילותו הפוליטית הצליח סילבן לשלב גם לימודים, והרבה: הוא מחזיק בתואר בכלכלה וראיית חשבון, תואר במשפטים והסמכה בעריכת דין וכן בתואר שני במדיניות ציבורית.
בשנת 1992, בהיותו בן 33 בלבד, נבחר סילבן לכנסת ומאז הוא שם. סילבן מילא שורה של תפקידים ביניהם סגן שר הביטחון, שר המדע, שר האוצר ושר החוץ.
הבטחות שווא ידברו
בימים אלו שוקד ביבי נתניהו על הקמת ממשלה בראשותו, כנראה
ממשלת ימין צרה-צרורה. ביבי הגיע למעמד הזה, של מועמד לראשות הממשלה, הרבה בזכותו של סילבן, שבאקרובטיקה פוליטית הצליח להביא לכך, ששס והגמלאים לא הצטרפו לממשלת ציפי לבני ובכך הביאו לבחירות שתוצאותיהן ידועות. וביבי יודע זאת היטב, כי אלמלא ידע את סגולותיו של סילבן לא היה מעז להבטיח לו "אתה תהיה אצלי השר הבכיר", כטענת סילבן, או "שר בכיר", כטענת ביבי באמצעות מקורביו.
סילבן איננו דוד לוי. הוא איש משכיל, חכם ונבון. יש לו בליכוד, בניגוד ללוי, גייסות שלמים העומדים לרשותו בכל עת (עומרי שרון יכול להעיד על כך). הוא, בניגוד ללוי, לא יתלהם ולעולם לא ירמוז על אפליה על-רקע עדתי. הוא, בניגוד ללוי, לא יסתגר בביתו ויעשה "ברוגז" או שביתות איטלקיות. מבחינתו, אם יש מאבק - אז נאבקים חזיתית, ללא מורא וללא פחד.
והעת הזו היא עת מאבק לסילבן, לאחר שמסתמן כי ביבי שלנו החדש-ישן הולך להקים ממשלה ימנית-אשכנזית-אנטי חברתית, שתדאג לשלושה סקטורים בלבד - לחרדים הספרדים, לרוסים ולמתנחלים - ותזניח את יתר העם.
פיתוח הנגב - קרש קפיצה
סילבן שואף להיות שר חוץ, לאחר שלטענתו ניתנה לו הבטחה בעניין. לגיטימי, אבל לא יהרג ובל יעבור. סילבן גם יסתפק בלחזור לתפקידו הישן-ישן, שר האוצר. לגיטימי, אבל לא יהרג ובל יעבור. סילבן יכול גם לוותר על תפקיד שר, אבל זה לא חכם במיוחד.
אז מה כן? על-פי הדיווחים בתקשורת, כמעט כל התפקידים הבכירים והבינוניים נמסרו כבר הן לשותפות הקואליציוניות והן לחלק מחברי הכנסת של הליכוד. לפיכך נותרו רק מספר תיקים זוטרים, ביניהם השר לפיתוח הנגב והגליל.
זוטרים? אמר כבר מי שאמר, כי אין תפקידים קטנים, יש שחקנים קטנים. ולכן, לו אני סילבן שלום הייתי פונה לביבי ואומר לו כך: אני אוותר לך הפעם על תפקיד שר החוץ, אני לא אבקש ממך שתציע לי את תיק האוצר, אני אנחה את אנשיי בכנסת (גמליאל, דנון, לוין ואולי גם איוב קרא) להיות נאמנים לממשלה בראשותך. אבל, בתמורה אני תובע את תפקיד מ"מ ראש הממשלה לצד תיק פיתוח הנגב והגליל, כאשר מעמדו של תיק זה לא נופל מאף תיק חברתי אחר: לא בתקציבים, לא בתוכניות, לא במשאבי האנוש העובדים בו ולא בשום פרמטר אחר.
סילבן שלום הגיע לנגב, לבאר שבע, בהיותו בן שנה בלבד. הוא מכיר אותו לפני ולפנים. אמו ובני משפחתו המורחבת מתגוררים עדיין בבאר שבע. סילבן הוא אדם פרגמאטי, מתון ועם הרבה שכל ישר. אם יידע להניח את האגו והזעם בצד ויבחר בתיק לפיתוח הנגב והגליל, הדבר ישרת הן את תושבי הנגב והגליל והן את סילבן עצמו, לפחות מבחינה פוליטית, כי מדובר בתפקיד שעד כה היווה קרש קפיצה לא רע: שמעון פרס, ציפי לבני והעתיד ידבר לגבי יעקב אדרי.
הנגב משווע סופסוף למהפכה שתמרכז אותו. כיום, לפחות על פניו, יש רק אחד שמסוגל לגרום לכך: זהו סילבן שלום, שבתיקו הרבה דיפלומות והרבה קבלות של עשייה. ואידך זיל גמור.
