כמי ששירותו הביטחוני כלל גם פעילות מבצעית מעבר לקווי האויב והיה לו סיכוי בלתי זניח ליפול לידיו, אין זה פשוט עבורי לכתוב שורות אלה. בקלות, גורלי יכול היה להיות כגורלו של גלעד שליט. אך הדברים חייבים להיאמר בבהירות ואף בבוטות: אין ספק שאם לא ישוחררו המחבלים ברשימה המוכתבת של גורמי הטרור הפלשתינים, עתידו של שליט אינו ברור ובוודאי אינו בטוח. אולם תכלית גיוסו לצה"ל, כמו של כל חייל קרבי אחר, היא הגנה על המדינה ועל אזרחיה - גם אם הדבר תובע ממנו לסכן ואף לחרף את נפשו. ניסיון העבר מוכיח ששחרור מחבלים - גם אלה שאין להם "דם על ידים" - מביא לא אחת לפגיעה באזרחים. על-פי נתונים שפורסמו לאחרונה, מחבלים ששוחררו מהכלא הישראלי היו אחראיים למותם של קרוב ל-200 ישראלים. על-כן, אין יסוד להניח ששחרור מחבלים כעת כדי לפדות את שליט לא יביא לסיכון חייהם של אזרחים נוספים, שעליהם נועד שירותו הצבאי להגן.
מכאן נובע ששחרור מחבלים - ועוד אלה האחראים לרצח של ישראלים רבים - הוא מעשה שלא רק ירוקן מתוכן את שירותו הצבאי של שליט, אלא יעמיד בסימן שאלה את עצם המשמעות של השירות בצה"ל.
הלא אם הצלת חייל מצדיקה סיכון אזרחים רבים, יש בכך למעשה כדי לבטל את תכליתו של הצבא ומחולל היפוך מגוחך ביחסים שבין המגזר הצבאי ולבין המגזר האזרחי. אחרי ככלות הכל, אילו ידעו חסידי עסקת החילופים כי שחרורו של שליט יביא למותם של עוד 200 איש, האם היו דבקים עדיין בעמדתם? ואם רק 100? או 50? אין כל ספק שבצה"ל ובזרועות הביטחון חייבים לטפח אתוס שעל פיו ידעו ויאמינו הלוחמים כולם, שאכן ייעשו מאמצים יוצאי-דופן לדאוג לגורלם אם יפלו בידי היריב, אולם "המאמצים יוצאי-הדופן" הללו חייבים לכלול מהלכים הנוגעים לגורמים ביטחוניים בלבד, ללא חשיפת האוכלוסיה האזרחית לסכנות שמתהוות כתוצאה מנקיטתם. יתרה מזו, אסור שאותם "מאמצים יוצאי-דופן" יכללו כניעה מרחיקת לכת לדרישות האויב - כניעה ששמה ללעג את מאמציהם המיוחדים, את תעוזתם ואת סיכון נפשם של לוחמים אחרים, שהביאו ללכידתם של מבקשי נפשה של המדינה ושל אזרחיה.
עונשים קולקטיבים על מאבק קולקטיבי
בגיבוש ההחלטה בעניין גורלם של חטופים, אסור להיתפס למלכודת של הסחיטה הרגשית שמשתקפת באמירות כגון "אילו היה מדובר בבן/אח/אבא/בעל שלך". ברור שאדם פרטי יהיה מוכן לוויתורים מפליגים למען שחרור יקיריו, שנחטפו בידי אויב אכזר וחסר רסן.
אולם אנשים פרטיים אינם נושאים באחריות ציבורית, וכאבם ומצוקתם הפרטיים אינם יכולים להכתיב מדיניות לאומית - בייחוד אם הדבר עלול להביא לכאב ומצוקה לא-פחותים לאנשים פרטיים נוספים.
אין משמעות הדבר שיש להפקיר לוחם שנפל בשבי לגורלו. נהפוך הוא. קיימת שורה ארוכה של אמצעים פרו-אקטיביים, אותם ניתן - וראוי - להפעיל, לא רק כדי להביא לשחרורו, אלא גם להבהיר לצד שכנגד, שניסיונות חטיפה בעתיד לא ישתלמו להם כלל. בין אמצעים אלה כלולים פעילות מודיעינית נמרצת לגילוי מקום כליאתו של החטוף ולתכנון פעולות לשחרורו בכוח, חטיפת דמויות מובילות בקרב ציבור תומכי החטיפה שישמשו "קלפי-מיקוח", ואף עונשים קולקטיביים - כן, קולקטיביים! - נגד אותה אוכלוסיה שבשם מאבקה הלאומי - מאבק קולקטיבי, לכל הדעות - בוצעה החטיפה.
כאן יש להדגיש שתי נקודות: המבקרים בוודאי יטענו - בצדק מסוים - שאמצעים כגון אלה כבר נוסו בעבר, ובלשון המעטה - לא קצרו הצלחות מרשימות, כפי שהיה ניסיון שחרורו של נחשון ווקסמן ז"ל ובחטיפתם של השייח' עובייד ומוסטפה דיראני. הם יוכלו אף לטעון, שבמקרה של חטיפת קלפי-מיקוח, נחזור בסופו של דבר לעסקת חליפין, שבה משחררים את "שלהם" תמורת שחרורם של "שלנו", ועל-כן הצעה זו אינה אלא תרגיל מיותר חסר כל ערך מוסף בהשוואה לשחרור אסירים המצויים כבר בידינו.
אולם טיעונים אלה אינם תקפים. בנוגע לאחרון: יש הבחנה ברור בין מחבלים שנעצרו ונאסרו כעונש על פעילות נגד המדינה ונגד אזרחיה (או כדי למנוע פעילות כזו בעתיד) לבין אנשים שנחטפים כתגמול ספציפי נגד חטיפת חיילי צה"ל. לא זו בלבד שלשחרור חטופים כאלה יש היגיון פנימי וקוהרנטי, המבוסס על עיקרון האיזון בחליפין של מידה כנגד מידה (quid pro quo), אלא שהוא גם ממחיש שחטיפת ישראלים אינה מביאה לשחרור אסירים, אלא להפך - לריבוי מספרם. לעומת זאת, שחרור אסירים, שכבר נמצאים בכלא בשל מעשים שאינם קשורים לחטיפה, יוצר דפוס של "תגמול חטיפות", ובכך יוצר תמריץ להתמיד בהן העתיד.
כמו-כן, אין לראות בכישלונם הקודם של ניסיונות לשחרור חטופים בכוח ושל השימוש בקלפי-מיקוח הוכחה לכך שאמצעים אלה לא יוכלו להצליח בעתיד. אדרבא, אולי כישלונות אלה רק ממחישים שיש לבצע את אותם צעדים בנחרצות ובמיומנות יתרה, ושעל צה"ל וזרועות הביטחון האחרות להשקיע זמן רב יותר ומשאבים רבים יותר בפיתוח יכולות מקיפות ומדוייקות יותר להתמודדות עם האתגרים הללו.
יתרה מזאת, ניתן, ואף ראוי, לשלב אמצעים אלה עם הגברת הלחץ על האוכלוסיה הפלשתינית - שעל-פי כל סקר כמעט, תומכת בפעילות אלימה נגד ישראל ונגד ישראלים וכך אינה זכאית לחסינות מפני ההשלכות של תמיכה זו. ניתן, ואף ראוי, להפעיל צעדים כגון הפחתה הדרגתית - עד הפסקתם המוחלטת - של שירותים כגון אספקת חשמל, מים ותקשורת, עד לשחרור החטוף. שכן, על ישראל להמחיש לצד השני, שחטיפת חיילי צה"ל הוא מעשה בלתי נסבל מצידה, ושהוא יביא תוצאות בלתי נסבלות מצידו.
אכן, יש להפעיל מאמצים יוצא דופן לשחרור גלעד שליט משוביו. אולם שחרור חייב להיות שחרור כפוי, שאותו ייאלצו הפלשתינים לבצע, משום שהמשך החזקתו יגבה מהם מחיר גבוה מדי. אסור ששחרורו יהיה שחרור בהסכמה, שהפלשתינים ייאותו למלא את תנאיה כי התמורה המוצעת לסיום החזקתו מפתה מדי עבורם.
