אני חייב להודות שיוצא לי לצפות בהרבה יותר מדי תוכניות אקטואליה שמסקרות את המשבר הכלכלי. זה כבר הופך מורט עצבים ומתסכל, ובדיוק כשאני מתחיל לאבד את כל הסימפטיה לנושא, המשבר מכה פתאום קרוב לבית, אצל החברים, אצל קרובי המשפחה, ואוי אני לא מאמין – אצלי!
הדבר הכי מתסכל הוא שרוב הנפגעים כאן הם אנחנו, אזרחים הגונים ושומרי חוק. למה אנחנו צריכים לשלם עבור הטעויות של כמה נוכלים תאבי-בצע שהביאו אותנו למצב הזה? אולם ברגע שטעמן המתוק של מחשבות על נקמה מתחיל להתפוגג, הוא מתחלף בהרגשה אחרת – דאגה! אחרי הכל, מי יכול לקבוע שרק מפני שהכלכלה תמיד התאוששה בעבר, זה יקרה גם הפעם? היום נראה שכולם מהמרים על הפתרון הלכאורה "בלתי נמנע" הזה, אבל מה אם הם טועים? מה אם הפעם לא מדובר בעוד מחזור רגיל של גאות ושפל כלכליים? מה אם הפעם נחוץ פתרון מסוג שונה?
לראות את התמונה השלמה
"המצב חמור הרבה יותר מהמשבר ב-1929", קובע לורן ווקוויז (Laurent Wauquiez) שר העבודה הצרפתי בתגובה שנתן לעיתון ניו-יורק טיימס. "כל ההבדל הוא שהמשבר הזה הוא גלובלי, מקיף את כל המדינות, ואת הקשרים ביניהן – וזה הבדל עצום!".
ווקוויז אינו היחיד שמצביע על הגלובליזציה כשחקן חדש-ישן במערכה שטרף את הקלפים ושינה לגמרי את חוקי המשחק. כמוהו גם שאר המוחות הכלכליים הגדולים מודים, שהם לגמרי לא העלו על דעתם עד כמה הכלכלה העולמית קשורה בקשרים פנימיים הדוקים: הם לא צפו מראש שכשהכבד מת, הגוף מת, שהפרט יכול למוטט אחריו את הכלל.
למה, אם כך, מדינות עדיין מנסות לקדם את היוזמות הפרטיות שלהן כדי להציל את מערכות הכלכלה ה"פרטיות" שלהן? למה אף אחד לא אומר בקול רם את הברור מאליו – אם אנחנו כל כך קשורים ותלויים זה בזה, הברירה היחידה שלנו היא להתחיל לחשוב על טובתם של
כל מי שחי בעולם.
על שאלה זו יענה לך כל בר דעת שהסיבה היא הטבע האגואיסטי שלנו. כיצורים שמרוכזים בעצמם ומוּנעים באופן טבעי כדי למקסם את התועלות שלנו במינימום מאמץ, אנחנו פשוט לא מסוגלים לקבל פיתרון כזה. לכן הכלכלנים מסרבים להשתחרר מתפיסת העולם המיושנת שלהם, והבעיות ממשיכות.
אז איך אנחנו יכולים לשנות את ההתנהגות האגואיסטית הנוכחית שלנו?
ללמוד את הלא כל כך ברור מאליו: איך לתת
כל סטודנט מתחיל למדעי הטבע יודע שבטבע פועל חוק בסיסי שמבטיח את ההישרדות של כל מערכת חיים. לפי החוק הזה, כל חלק במערכת לוקח לעצמו רק את מה שהוא צריך, ובשאר כוחותיו הוא עובד לטובת המערכת כולה. מאחר שהעולם הוא מערכת חיים אחת, אנחנו חייבים ללמוד איך לקיים בינינו את החוק הזה שיבטיח את היציבות והשלום שלנו. בדיוק כמו שהוא פועל בכל מערכת אחרת בטבע.
יוצא שהדבר הראשון שנחוץ לנו כדי לצאת מהמשבר, הוא הכרה בסיסית של חוקי המשחק של המערכת שבה אנו החיים. אנחנו חייבים להבין עד כמה אנחנו באמת מחוברים ואחראים זה לזה – לא רק ברמה של מערכות חברתיות וכלכליות, אלא ברמה של היחסים הבין-אישיים שטבועים בנו.
כשנגיע לכך, נבין שהעולם כולו הוא כמשפחה אחת שבה כל חבר חייב לדאוג לאחרים, ולא רק לעצמו. ברגע שנתחיל
להתייחס זה אל זה בחום ובדאגה, נהיה בהתאמה לחוקי הטבע, ואז משברים כמו המשבר הכלכלי – או כל משבר אחר – מיד יירגעו.
ומה בנוגע למעשים? האם לא צריך בכל זאת לעשות משהו כדי לשנות את העולם לטובה?
גם לזה יש תשובה. תחשבו לרגע מה יקרה אם כל בני האדם ירצו את טובתו של הכלל? מובן מאליו כי במקרה שכזה גם המעשים שהם יעשו יהיו באותה מגמה. בדיוק כפי שאהבתה של האם לילדיה היא שגורמת לה לעשות פעולות שונות למענם.
