בין סנה לאבו-סנאן

לאבו-סנאן שליד עכו יש ראש מועצה חדש-ישן: עלי הזימה. באמצע פברואר, למעלה משלושה חודשים לאחר הבחירות, קבע בית המשפט - [קישור] - כי 56 פתקים שהוטלו בשמונה קלפיות ביישוב ועליהם נכתב שמו של ניהאד משלב, ראש המועצה המכהן, בכתב יד - נכתבו על-ידי אותן ארבע ידיים. לאחר פסילת 52 פתקים התהפכו תוצאות ההצבעה, והזימה, אשר לפי הספירה המקורית הפסיד ב-18 קולות, ניצח בהפרש של 34 קולות והפך לראש המועצה. הסיפור הזה מספק תזכורת לא-נעימה לבעייתיות שבשימוש המקובל בקלפיות כטכנולוגיית הצבעה. לשמחתנו, הבחירות הכלליות חלפו ללא תקלות משמעותיות, אולם כל קורא מכיר מגוון טכניקות ושיטות לזיוף, גלגול מעטפות, העלמת פתקים, שריפת קלפיות ומיני רמאויות מתוחכמות יותר ופחות. החשש כבד ומוחשי במערכות בחירות דוגמת הבחירות המקומיות בהן לעתים מספר רב של מועמדים מתמודדים על קולותיהם של אלפים לא רבים של מצביעים. מעבר על תוצאות הבחירות המקומיות מגלה ישובים רבים בהם הרכב מליאת המועצה, זהות העולים לסיבוב השני (במקומות בהם סיבוב אחד לא הספיק), ולפעמים אף זהות המנצח בבחירות נקבעו על-סמך קולות בודדים, ולעתים אפילו קול אחד. לא ברור באלו עוד מקומות התרחשו רמאויות אלה מלבד באבו-סנאן והאם הסיפור הזה הוא אנקדוטה לא מייצגת שנחשפה במקרה, או 'קצה הקרחון' לשחיתות עמוקה הרבה יותר. כן ברור שבאותם מקומות בהם הקרב צמוד וזהות המנצח מתבררת כעבור זמן, ההצלחה בבחירות עשויה להיות מלווה בחשדות לשחיתויות ומירמה, לפגוע בלגיטימציה של התוצאות ועשויה אף להביא לאלימות, כפי שאכן קרה באבו-סנאן. בקוטב ההפוך בכל הנוגע לשימוש מתוחכם בטכנולוגיות הצבעה ניצבת מפלגת "ישראל חזקה" בראשות ד"ר אפרים סנה. כידוע, המפלגה לא עברה את אחוז החסימה ועתידה הפוליטי לוט בערפל, אולם לא ניתן לקחת ממנה את היותה המפלגה אשר קיימה את הפריימריז המקוונים הראשונים בארץ, בהם כל אחד יכל להתפקד ולהצביע באמצעות האינטרנט. מדובר, כידוע, במפלגה קטנה בעלת משאבים מוגבלים, שכנראה עקב כך בחרה באינטרנט כאפיק מרכזי אלטרנטיבי לתעמולה וארגון. אולם לא ניתן להסביר את המעבר לאינטרנט בגודלה של המפלגה בלבד - הרי קיימות מפלגות קטנות רבות במקומותינו שאינן מתבססות עד כדי כך על טכנולוגיה חדשה. כמו שקורה לעתים קרובות בנושא של אימוץ טכנולוגיות חדשות, הגורם האנושי מהווה מרכיב מרכזי, ואף כאן חלק ניכר מהקרדיט על השימוש החדשני ברשת מגיע ליו"ר המפלגה אפרים סנה. סנה היה מהראשונים שהכיר בחשיבותם של הפריימריז כתחליף לוועדות המסדרות, היה מנהל ההסברה של רבין בפריימריז הראשונים במפלגת העבודה ב-92' ומאז הוביל או ליווה את כל מערכות הפריימריז במפלגה. סנה החליט שבמפלגתו החדשה שותפות הגולשים לא תוגבל לקטע ההתנדבותי והתעמולתי כמקובל במקומות רבים - אלא תורחב גם לבחירת המועמדים לרשימה לכנסת. חברי המפלגה השתתפו בהרכבת הרשימה באמצעות בחירת שבעה מועמדים מתוך הרשימה שנמצאה באתר. על-מנת להיות זכאים להצביע על הגולשים היה להירשם באינטרנט כחברי מפלגה (כלומר מדובר בפריימריז סגורים). לצורך כך נדרשו הגולשים לספק מספר תעודת זהות וכרטיס אשראי (או פרטי חשבון בנק), ואז קיבלו קוד אישי בו עשו שימוש בזמן הבחירה. אחוז ההצבעה היה מאוד גבוה - 92.7% מתוך כ-1,200 המתפקדים למפלגה הצביעו אונליין. בניגוד למקובל בבחירות בישראל כאשר עיקר ההצבעה נערכת בשעות אחר-הצהריים והערב, הרי שבפריימריז במפלגת "ישראל חזקה" כבר בשעות הצהריים המקודמות אחוז ההצבעה הגיע לכ-60%. לשם השוואה, מספר בעלי זכות ההצבעה אינו שונה בסדרי גודל מאשר באבו-סנאן- שם כ-7,400 בעלי זכות הצבעה, מתוכם הצביעו כ-85%. בחינת בחירות אונליין על-מנת להבין את מניעי המהלך הזמנו את עצמנו לפגישה עם יו"ר המפלגה, אפרים סנה. הקורא המעודכן מן הסתם מצפה בשלב זה כי הפגישה עם סנה תיערך באמצעות ועידת וידאו, או שמא דמותו תוקרן כהולוגרמה בסלון ביתו של המראיין. אולם, הפתעה! - במהלך רטרו מבריק החלטנו להסתמך על טכנולוגיות אנכרוניסטיות של פגישות פנים-אל-פנים, וגמאנו, בפקקים ובגשם, את הדרך למשרדי "ישראל חזקה" בתל אביב. בפגישה עמו מנה סנה שלוש מעלות עיקריות לעריכת פריימריז מקוונים. ראשית, הקלות: בוחרים יכולים להצביע מהבית או ממקום העבודה, ואינם צריכים לעמוד בתורים ולהיחשף לפגעי מזג האוויר. הדבר מקל מאוד על ההשתתפות בהצבעה ומסייע במיוחד למצביעים עם מחויבויות או מוגבלויות אשר ייתכן שכלל לא היו מצביעים ללא האופציה המקוונת. שנית, הניקיון. ההצבעה האלקטרונית, לפי סנה, מצמצמת פתחים לשחיתויות. אומנם קבלני קולות עדיין עשויים לגייס מצביעים, אולם אם בעבר היו בידם מגוון כלים על-מנת לוודא שאותם מצביעים שגייסו אכן הצביעו כפי שהורו להם, לרבות שיחה אישית בארבע עיניים בכניסה לקלפי, כיום האפשרויות מצומצמות בהרבה. האינטרנט "לא מבטל את הפוקדים הגדולים, אלא שולל מהם את יכולת ההוכחה", טוען סנה. ב"ישראל חזקה" ההצבעה הסתיימה בשעה עשר בערב, ובעשר ודקה הועבר לסנה פלט מחשב ובו תוצאות ההצבעה. שלישית, החסכון. מדובר בפרוצדורה קלה ויעילה אשר חוסכת כסף רב למפלגה. יש לציין בהקשר זה כי המפלגה אסרה על כל תעמולה של המועמדים מחוץ לאינטרנט, ובמקביל הקצתה לכל מועמד מקום שווה באתר המפלגה בו יכל לפרסם מידע אודות עצמו (אסטרטגיה אשר גם מפחיתה את תלות המועמדים בבעלי הון). ועם זאת, קיימות עדיין מספר בעיות מהותיות לגבי הצבעה מקוונת, אשר מונעות את יישומה בקנה מידה רחב. בראש ובראשונה- בעיות אבטחה, אשר פחות רלוונטיות במקרה של "ישראל חזקה". אנחנו התמקדנו בשני נושאים, אשר קוראים תיגר על היכולת לקיים בחירות חשאיות ושוות, אפילו באינטרנט. הסוגייה הראשונה נוגעת לחשאיות ההצבעה. בעוד שבקלפיות 'מסורתיות' נשמרת זהות המצביע בנפרד מאופן הצבעתו ואין דרך, להלכה, להצליב בין הפתק שבקלפי לפרטים המזהים שבפנקס הבוחרים - הרי הבעיה הופכת למהותית כאשר המצביע נדרש לספק את פרטיו המזהים במסך אחד, ובמסך הבא את אופן הצבעתו. לפי סנה, בהסכם שנחתם עם החברה שארגנה את הבחירות הובטח כי הנתונים יוחזקו בשתי רשימות נפרדות, והוא מסכים כי בעצם חשאיות ההצבעה נסמכת על אמון שמארגני ההצבעה אכן לא יצליבו מידע ולא יספקו מידע אשר עשוי לחשוף את אופן הצבעת המצביעים. בעיה נוספת, אשר מאתגרת את שוויוניות ההצבעה, היא בעיית 'הפער הדיגיטלי'. אומנם המפלגה מאפשרת לכל המעוניין להצביע באופן מקוון, אולם בפועל מי שנהנה מיכולת חדשה זו הם, כמובן, רק בעלי הגישה לאינטרנט והיכולת הבסיסית להשתמש בחיבור לאינטרנט לצרכיהם. לכך נוסף חשש נוסף - כי ההצבעה תהיה מוטה לכיוון מסוים בשל העדר גישה לאינטרנט של ציבורים מסוימים בקרב מתפקדי המפלגה. במידה שחסרי הגישה לאינטרנט מגיעים מחתך מסוים בקרב מתפקדי המפלגה אשר מצדדים במחנה מסוים בתוך המפלגה, הרי מחנה זה עשוי להיפגע. לפי סנה, המפלגה עשתה רבות על-מנת לנסות ולהתמודד עם סוגייה זו. ראשית, מספר שבועות לפני ההצבעה קיבלו המצביעים בדואר חוברת המכילה מידע על המועמדים - וכך הם יכלו ללמוד על המועמדים לא רק מאתר המפלגה. מעבר לכך, הציבה המפלגה חמש קלפיות במקומות בהם היה אחוז גבוה של מתפקדים ללא גישה לאינטרנט (ירושלים, חיפה, אופקים, כפר קרע וחורה), וכן קלפי אחת במשרדי התנועה בתל אביב, בה הצביע אדם אחד. כל המהלכים הללו וכן ההגבלה המשמעותית על הוצאת הכספים לצרכי תעמולה מפלגתית - מאפשרות לסנה לטעון כי, לכל דבר ועניין, "סגרנו את הפער". ברור כי הצבעה דרך האינטרנט אינה פותרת כל בעיה. בעיות אבטחה בהחלט מטילות צל כבד על היכולת להשתמש בהן בבחירות הכלליות, ויש גם להתמודד עם סוגיות מורכבות של שינויי חקיקה, אותנטיקציה והבטחת חשאיות ההצבעה לנוכח לחצים חברתיים שהיא מאפשרת. אולם אין הכרח, ואולי גם לא רצוי, ליישם את "פסגת הטכנולוגיה" בכל מערכת בחירות שהיא. ייתכן מאוד שיותר תועלת תגיע מיישום הדרגתי של הטכנולוגיה - למשל במיכון פנקס הבוחרים ושימוש במכונות הצבעה, לפני הפיכת הבחירות לאינטרנטיות לחלוטין. רצוי גם להתנסות בהצבעה ממוחשבת ראשית במערכות בחירות למפלגות ולארגונים קטנים יחסית, על-מנת להכיר את הבעיות הקיימות אפילו בקנה-מידה קטן ולהתמודד איתן לפני שניגשים ליישום בקנה מידה נרחב וארצי. לא סתם בחרה ועדת הבחירות המרכזית בבחירות למועצות האזוריות (2007) כזירת ניסויים לבחינת ההצבעה הממוחשבת. שיפורים טכנולוגיים, גם אם הם מינוריים והדרגתיים, בהחלט עשויים למזער את בעיות חוסר הלגיטימציה ולהקטין את סכנת הגלישה לאלימות כמו אלו שנוכחנו בהן באבו-סנאן.