קהל נכבד, אני נכנס היום לתפקידי כשר החינוך ביראת כבוד, נפעם מכובד האחריות שהוטלה עליי. מכאן, אני מבקש להודות לראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, על האמון שגולם בהחלטתו לבחור בי לתפקיד שבעיניי - ולמיטב הבנתי גם בעיניו - אין חשוב ורב משמעות ממנו.
לא יכול היה להיות לי אתגר גדול יותר. אין בעיניי תפקיד ערכי יותר.
אני מבקש להודות לשרת החינוך היוצאת, פרופ' יולי תמיר, על תקופת שירותה במשרד בשלוש השנים האחרונות.
לעיתים היו בינינו חילוקי דעות, אבל תמיד ידעתי שיולי באה לחינוך מאהבה ופעלה, על-פי השקפת עולמה ודרכה, לשפר את מערכת החינוך כדי להבטיח עתיד טוב יותר לדור הבא.
תמיד ידעתי שמה שמנחה אותה הוא טובת העניין, כפי שהיא רואה אותו, ושבזה היא ממוקדת. (ככל שר חינוך - קל לא היה לה). ביקשתי להיעזר בניסיונה של יולי ועצתה הטובה ואני מודה לה על נכונותה לעזור בידי.
מערכת החינוך היא מערכת מורכבת, והיא המערכת החשובה ביותר לעתיד המדינה. החינוך הוא המרכיב המרכזי בחוסן הלאומי שלנו. הוא הביטחון האישי והוא הביטחון הלאומי האמיתי של מדינת ישראל ועתידה.
המערכת הזאת היא מגוונת, רחבה ועמוקה והיא מופעלת על-ידי רבים העושים את מלאכת הקודש של החינוך, ההדרכה וההוראה.
אתם - אנשי החינוך - שליחינו. ואתם - מורים, מורות, גננות, סייעות, מורות האולפנים - אתם המפתח לחברה שמושתתת על ערכים.
אני מודע למאמץ העצום שלכם, לתנאי העבודה הקשים ולאילוצים שבמסגרתם אתם עובדים ופועלים מתוך שליחות.
אני יודע שאתם עושים מלאכת קודש בתנאים כמעט בלתי אפשריים. אני מכיר את הפערים בין הדימויים והמציאות.
הכרתי מורים רבים במהלך חיי. לא פעם כששמעתי דיבורים על "שעות העבודה של המורים" - נזכרתי בלילות הארוכים שבהם ראיתי את אמי, מורה לתנ"ך ולספרות, בודקת מבחנים בסבלנות שקשה לתאר, אל תוך השעות הקטנות של הלילה. ואחרי שנישאתי ראיתי גם את חמותי.
אני מסיר בפניכם את הכובע על משימת החיים שלקחתם על עצמכם - המערכה היומיומית להקניית ערכים, השכלה וידע לילדינו.
מהיום, אנחנו ביחד במערכת הזאת.
גבירותיי ורבותי,
הימים האלה אינם ימים קלים לישראל. אנו חיים משברים רבי עוצמה ודרמטיים: משבר ביטחוני רב מימדים, משבר כלכלי גלובלי ענק שהתחיל כבר לתת את אותותיו גם על המשק שלנו. משבר בשיטה הפוליטית שפוגע באמון של אזרחי ישראל בה.
אבל, לדעתי, המשבר הכי משמעותי והכי מסוכן לעתידנו כחברה וכמדינה הוא משבר הערכים.
כולנו חשים איך יותר ויותר נפרמים האתוסים הלאומיים והערכיים שלנו. פרימה של היסודות הרוחניים שהביאו אותנו לכאן מכל קצוות תבל:
- הערכים שמגולמים במגילת העצמאות
- ערכים אוניברסליים ויהודים: חירות, שוויון, זכויות אדם, צדק חברתי וסולידריות חברתית.
אם לא נזכור מי אנחנו, מאיפה באנו, מה החזון שאיתו הגענו להישגים האדירים שאליהם הגענו כאן - נתקשה להתמודד עם האתגרים שלפנינו ולא נדע להוביל את ישראל לפגוש את ייעודה.
איך הצלחנו להתמודד בעבר עם בעיות לאומיות אדירות בלי משאבים כמו אלה שעומדים לרשותנו היום? זה קרה בגלל ובזכות עמוד השדרה הערכי שהיה לנו כחברה.
היום אנו חייבים להיאבק למען החזרת והנחלת הערכים לחברה הישראלית.
במאבק הזה - חוד החנית צריך להיות ויהיה משרד החינוך.
אל תקשיבו לציניקנים ולספקנים. תתפלאו כמה הציבור משווע לשיח אחר - שיח שמבוסס על ערכים, על אידיאות, על אמונות.
ערכים אומנם אינם מרכיב מדיד - אבל אנחנו חייבים לחזק את המימד הזה בחינוך.
לצד חיזוק הערכים - לא נוכל ואסור שנתחמק מבחינה נוקבת וגם מהצבת יעדים להישגים.
המשבר בחינוך הוא משבר מתמשך שמתפרש על ימי חייהן של ממשלות רבות.
החובה שלנו לילדינו איננה מאפשרת להתעלם מהתדרדרות תלמידי ישראל במדדי ההישגים השוואתיים בלימודים וממשמעותה.
העם היהודי והתרבות היהודית תמיד התבססו על חשיבות ההשכלה, חדוות הלימוד, הערכת האינטלקט והחתירה למצוינות.
לא נוכל לסלוח לעצמנו אם דווקא המדינה היהודית הריבונית לא נבלום את הכרסום באתוס היהודי החשוב הזה.
אם לא נדע לטפל בכך באומץ ובנחישות - נסכן את המרכיב החשוב ביותר להתמודדות בעולם תחרותי ובסביבה עויינת: היתרון האיכותי, שהיה סימן ההיכר של ישראל בה גדלנו. לכן גם מתחייב שינוי.
הטעות הגדולה ביותר שאנחנו יכולים לעשות היא להשפיל עיניים או לקפוא על השמרים כאשר הכתובת כבר על הקיר.
אנחנו חייבים ביחד להתמודד עם המציאות הזאת ולשנותה.
אסור לנו לחפש את הדרך הקלה, את הדרך הנוחה ואנחנו לא נעשה זאת. זאת האחריות המשותפת שלנו לדור הבא. (למימוש הכישורים והיכולות).
אני מתחייב - ביודעי שעל כף המאזניים מונח בעצם עתידה של ישראל - להתעלם מכל שאלה של חשבון פוליטי אישי. אני מתכוון לעשות את הדבר הנכון כדי לעמוד באחריות הממלכתית שהוטלה עלי. אני לוקח בחשבון שעלולים להיות לכך מחירים אישיים.
מי שמכיר אותי, יודע שאחד הדברים שלמדתי בחיים זה לבנות קואליציות. היום המשימה שהצבתי לעצמי היא לבנות את הקואליציה הלאומית למען החינוך. זאת תהיה קואליציה חוצת-מפלגות ודיעות במערכת הפוליטית ומחוצה לה. אני אגייס לה באופן אישי את מיטב הכוחות והמוחות. זאת תהיה קואליציה שתציב את החינוך במרכז סדר היום הלאומי. קואליציה שתאבק על חשיבות החינוך, על תקציב החינוך וגם על שינויים במערכת החינוך. זאת תהיה הקואליציה למען העתיד שלנו ושל ילדינו. אני מאמין שזה אפשרי.
אני בא ללמוד. ללמוד מכם ומניסיונכם העשיר ומדעותיכם איך ונכון להצעיד את המערכת קדימה. פניתי כבר לשרי חינוך לשעבר. בימים ובשבועות הקרובים נפגש כדי שאוכל לשמוע מהם.
אני רואה בכם - מנהלי האגפים, אנשי המערכת שבהנהגת משרד החינוך - שותפים לדרך ולמטרה וכך אני מבקש שתיראו אותי.
אני רואה בכם - ראשי ארגוני המורים - שותפים ומאמין שנוכל לפעול ביחד לחיזוק מעמד המורה בחברה הישראלית ולקידום החינוך.
יש לי רעיונות ומחשבות - רק לאחר שאסיים לשמוע וללמוד - אגבש את כיווני הפעולה העיקריים שאני מתכוון להוביל.
מכובדי,
כל ילד הוא עולם ומלואו.
לכל ילד מגיע סיכוי להצליח. והסיכוי להצליח תלוי בכלים - בידע, בהשכלה, גם בערכים.
אנחנו צריכים להילחם על כל ילד ואסור שנוותר על אף ילד. אני מאמין בחתירה לשוויון הזדמנויות דרך מערכת החינוך.
אנחנו חייבים לפעול לצמצום הפערים המעמיקים בין הפריפריה למרכז, ומערכת החינוך חייבת להיות כלי מרכזי בכך.
אנחנו חייבים לסייע עם אהבה לאלה שמלכתחילה הסיכויים נגדם. לחלשים. לילדים עם מוגבלויות.
אני יודע שעולם המושגים שלנו דומה. שהעבודה איתכם תהיה מרתקת ומאתגרת.
אני מקווה ומתפלל שבעזרתכם אצליח לעמוד בציפיות ובתקוות של רבים להתמודד בהצלחה עם האתגר הגדול הזה שלי.
אני מבקש לאחל לכם ולבני ביתכם ולכל המערכות של חינוך באמצעותכם - חג פסח כשר ושמח.
ולנוצרים ולדרוזים - חג פסחא, חג נבי שועיב שמחים לכם.