קראתי מאמר פרוגרמאטי למדי שסוף כל סוף יש בממשלת ישראל קול שפוי, ברור וצלול, הלא הוא קולו של שר החוץ, מר אביגדור ליברמן. אותו פרשן מכובד אפילו הצליח להתגבר על כל ההיסטוריה הדיפלומטית של ישראל וקבע נחרצות שמאז בן-גוריון ושרת ועד ימינו אלה, לא קם לישראל שר חוץ כה מוצלח ויעיל כמו מר ליברמן. על כך נאמר "צדיק באמונתו יחיה. אין ספק, דברי מר ליברמן תרמו וממשיכים לתרום תרומה סגולית לחוסנה המדיני והביטחוני של ישראל.
גם דברי השר המקשר בין הממשלה לבין הכנסת, השר להגנת הסביבה, מר גלעד ארדן, ודאי מוכיחים עד כמה התבונה המדינית מנחה את הדואגים לעתידה של ישראל. למען האמת, שני השרים המכובדים לא העזו ללכת עד הסוף כפי שיאה היה לעשות כאשר מדובר במעצמת-העל ישראל מול עוד מדינה בלתי חשובה כמו ארה"ב. לא תהיה זו הפרזה רבתי אם ייקבע כאן שמועמד להיות צוהר במשרד החוץ, לו היה משיב תשובות כפי ששני השרים שהוזכרו לעיל השיבו לדברי הנשיא אובמה ואנשיו, היה עף מן הקורס באותו הרגע ללא כל אפשרות שבימי חייו יוכל להגיש את מועמדותו למשרד החוץ. אך מה שנדרש מצוהר או מועמד לצוהר, אינו נדרש משר חוץ ואפילו לא משר להגנת הסביבה.
אינטרסים רחבים לארה"ב במזה"ת
מדינת ישראל איננה המדינה ה-51 של ארה"ב, אך יחד עם זאת, בכל הכבוד והענווה, היא גם לא רוסיה או סין שמסוגלות לעמוד בפני ארה"ב. מאז כינונה של ישראל ועד היום קיימים חילוקי דעות מהותיים בינה לבין ארה"ב. די בלהזכיר רק את העובדה שארה"ב לא הייתה עד היום מוכנה להעביר את השגרירות שלה לירושלים. יש לה לארה"ב אינטרסים מאוד רחבים באזור המזרח התיכון, על אף העובדה שישראל היא מוקד התמיכה האמריקנית מאז ועד היום.
לצערנו הרב, אין לישראל ידידות רבות בעולם, ודאי לא בקרב מעצמות-העל. ארה"ב היא המעצמה המהווה עבור ישראל משענת אסטרטגית שאין למעלה ממנה. יחסיה של ישראל עם ארה"ב מורכבים למדי, לעיתים אפילו מסובכים. כל שרי החוץ של ישראל וודאי ראשי הממשלות השונים הבינו את המורכבות ופעלו באופן משביע רצון מבלי לגרום למשברים העלולים לפגום כהוא זה ביחסים בין שתי המדינות.
ממשל אובמה החדש מנסה לגבש את האסטרטגיה שלו בכלל, ולגבי מזרח התיכון בפרט. יש דבר אחד שארה"ב, ללא קשר לממשל זה או אחר, דבקה בו, וכנראה תמשיך לעשות כן גם בעתיד: לחתור לפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני באמצעות הקמת מדינה פלשתינית עצמאית לצידה של ישראל. מותר ואפילו הכרחי שישראל תבהיר את עמדתה אך אין זאת אומרת שאפשר להתגרות בממשל האמריקני באמירות חסרות אחריות. הממשל של אובמה מבין היטב שבישראל חלו שינויים משמעותיים בעקבות הבחירות, והממשלה החדשה אינה בדיוק דוגלת במדיניות ממשלות אחרות שהיו עד היום. אין יותר מלגיטימי שממשלה נבחרת בישראל תציג עמדות שונות ואפילו תילחם עבורן בזירה המדינית, כולל מול ארה"ב. יחד עם זאת, אמירות של "שכונה", חסרות תבונה ומלאות יהירות, מקומן לא יכירן.
זמן ריסון שרים
האמת היא שראוי לציין ששר החוץ היה מתון באמירותיו כלפי ממשל אובמה לעומת אמירותיו לגבי מצרים והעומד בראשה. סגנון דיבור בוטה וגס מעולם לא היה מתכון לקירוב לבבות. לשלוח את נשיא מצרים לעזאזל, לצפצף על נשיא ארה"ב ואפילו להזכיר לו שישראל אינה המדינה ה-51 של ארה"ב, מוכיחים עד כמה הבנתם של המופקדים על מדיניות החוץ מבינים בתורת היחסים הבינלאומיים.
ישראל תלויה בארה"ב תלות מוחלטת ואין נכס אסטרטגי חשוב יותר מארה"ב. לקלקל את היחסים עימה זו תהיה פגיעה אנושה בביטחון הלאומי של ישראל. למרות זאת, ישראל איננה חייבת לקבל כל תכתיב אמריקני, אלא בהידברות שקטה ורצינית, ניתן יהיה ליישב את חילוקי הדעות. התלהמות לא תסייע בהשגת המטרות החשובות ביותר של ישראל.
ממשלת ישראל חייבת להפנים שממשל אובמה עשוי להתגלות כשונה לחלוטין מממשל בוש. לא מן הנמנע שעל ישראל יופעלו לחצים כבדים ביותר מצד הממשל החדש. החוכמה תהיה לדעת לרכך את הלחצים הללו ולא ללבות אש.
שומה על מר נתניהו לרסן את שריו למען לא יגרמו לנזקים בלתי הפיכים לישראל בתחום המדיני-ביטחוני אשר אליבא דה מר נתניהו, עומד בראש סדר העדיפויות של ממשלתו החדשה.
