החקלאות בישראל עומדת בפני אחת השנים הקשות בתולדותיה. נוצר שילוב חסר תקדים של משבר עולמי שהביא לירידה בביקושים לתוצרת איכותית בחו"ל, שערי חליפין נמוכים של האירו, הלירה שטרלינג והרובל והקיצוץ החמור במים, שייתכן שלא נאמרה בו עדיין המילה האחרונה.
המשבר בחקלאות, שאנו רק מתחילים לחוש את אותותיו הראשונים, יוצר איום של ממש על המושבים ובעיקר על אלו שהחקלאות מהווה עדיין חלק נכבד מפרנסתם. במדינת ישראל נהוג להמתין בכל תחום עד שאנו מגיעים לעברי פי פחת, אולי הפעם כדאי לנהוג אחרת.
עד שנות השמונים הייתה החקלאות העיסוק כמעט היחיד במושבים. בשלושת העשורים האחרונים יש מעבר לפרנסות חלופיות, שהתעצם עם הירידה ברווחיות בחקלאות.
בניסיונם להתפרנס בכבוד, לשלם לקופת המדינה מיסים על הכנסותיהם החדשות ולא להפוך לנטל על רשויות הרווחה עומד מול המושבים
אויב נחרץ אחד שעושה ככל יכולתו לסכל את הפיתוח: ממשלת ישראל באמצעות רשויות התכנון והמינהל. הם לא מהססים להפעיל את כל הכלים שברשותם כולל קשיים בירוקרטים, איומים, היטלים ומיסוי כבד ואינסוף ועדות שכל אחת מהן מוצאת דרכים לייצר הגבלות חדשות.
החסמים העיקריים הקיימים כיום, שניטרולם יביא לעידוד התעסוקה במושבים הנם כדלקמן:
1. אין חוזה חכירה ארוך טווח בין המתיישב לממ"י, משמע - חוסר יכולת לבצע מינוף כלכלי, זכויות בלתי מעוגנות - חוסר ודאות.
2. חוסר הלימה בין החלטות ממ"י לבין מנהל התכנון במשרד הפנים, בהקשר לשימושי קרקע לנושא פל"ח בכלל ותיירות בפרט.
3. הקריטריונים והמגבלות שנקבעו בתוכניות המיתאר לסוגיהן אינן מותאמות למצב בשטח ותחת קריטריונים אלו גם מבנים חדשים מתקשים לעמוד.
4. בתוכניות המיתאר לא ניתן כל מנגנון גמישות / הקלה או שיקול דעת והן קשיחות ולא ניתן לסטות מהן.
5. הדרישות אינן מתואמות בין הגופים המאשרים השונים. הגופים המתבקשים לתת את אישורם כמו מינהל מקרקעי ישראל ומשרדי הממשלה מקיימים מערכת בירוקרטית מורכבת ודרישות שקשה לעמוד בהן. בנוסף מדובר בהליך ארוך ומסורבל, בו נבדקים אותם קריטריונים ומגבלות על-ידי הגורמים השונים שוב ושוב.
6. היקף התשלומים המצטבר (היוון הפעילות הינו גבוה מאוד - 91%) בתוך מה שנחשב התחום הפרטי של בעל הנחלה מסיר ברוב המקרים את הכדאיות הכלכלית.
הגיע זמן "להחליף דיסקט"כיום ניצבת בפנינו הזדמנות פז, כאשר הכנסות המדינה ממיסים יורדות ותושבי המרחב הכפרי גם כך מעוניינים להסדיר את השימושים הלא-חקלאיים בנחלתם, אך מוגבלים לעשות כן בשל היעדר החלטות מסודרות. ולכן פיתוח מסלול ירוק ומהיר יש בו כדי להוות פתרון יעיל וישים עבור אלפי עסקים במרחב הכפרי, שאינם מאושרים כיום, דבר שיזרים לקופת המדינה מאות מיליוני שקלים.
מי שחפץ בהמשך קיומה של ההתיישבות הכפרית בישראל בפריסתה ובמתכונתה הנוכחית, חייב להבין שבשנת 2009 חוקי המשחק צריכים להשתנות. מתן אפשרות מיידית לחברי המושבים ליזום מקורות תעסוקה בתיירות ובתחומים אחרים, תחסוך למדינה כסף רב אותו תיאלץ להעביר למשפחות שתאבדנה את מטה לחמן.
על שרי הממשלה החדשים ופקידי משרדי הממשלה והמינהל "להחליף את הדיסקט", לחדול ממלחמותיהם בחברי המושבים ולאפשר להם לבצע את ההסבות הנדרשות בתחומי עיסוקם. בזבזנו מספיק שנים על מאבקים ועכשיו הזמן להחלטות אמיצות.