כמו לפני ששה עשורים כך גם כיום, העולם הנאור בהנהגת ארצות הברית בראשות חוסיין אובמה מצד אחד ומדינות אירופה כולל שוייץ ואוסטריה מצד שני - מוכן להתרחשות של שואה, מבלי להניד עפעף.
זהו אומנם כתב אישום חמור וקיצוני, אך החומרה והקיצוניות הם מרכיבים שמקורם בהתנהלות המדינות כלפי מדינת ישראל, ולא בחיבור זה.
אם יתקיים תרחיש בו סוריה תכבוש את טבריה, תתקיים שואה בטבריה והעולם יחריש.
אם יתקיים תרחיש בו כנופיות הטרור יכבשו ישוב יהודי כניצחון בקרב בטרם תבוסה במלחמה, אוי לאותו ישוב, אוי לילדיו, לנשותיו, לגבריו.
אם תשוגר פצצת אטום לעבר מדינת ישראל, העולם יידום.
העולם מוכן לזה - העולם יתעלם מתרחישים אלו, יחריש ולא ינקוף אצבע.
כמו ב-1942, כמו המטוסים הבריטיים שחלפו מעל אושוויץ ויכלו להפציץ אותה ולסכל את המזימה הגרמנית - אך לא נהגו כך למרות שידעו מה קורה בעיר.
אלא שתרחישי האימה לא רק שלא יקרו, כי אינם מציאותיים לאור כוחה וחוסנה של מדינת ישראל, יתרה מכך, הפער בין העוצמה הצבאית של מדינת ישראל לבין אויביה הולך וגדל, כך צריך שיהיה, כך מוכרח שיהיה.
מדובר בפער ההולך וגדל בקצב של טור גיאומטרי עולה, בכל התחומים הרלוונטיים - גודל הצבא וכוחו, חלל, גרעין, תרבות, הנדסה, מדע, אינטרנט, כלכלה, תעשיית נשק.
תסריט הבלהות של השואה, כמו גם של תרחישים כמתואר, חובה שיתוו למנהיגי מדינת ישראל את דרך הביטחון הקיומי באמצעות ההתעצמות הצבאית, אך לא די בכך:
מדינת ישראל כמעצמה אזורית החייבת לשרוד, אחראית גם על מה שנעשה במדינות סביבה, כולל אלו שבתוכניתן המוסווית או בהצהרותיהן הגלויות רוצות להשמידה וגם פועלות בכיוון זה בכל כוחן הדל.
הממשלה הרחבה המכהנת עתה במדינת ישראל יכולה וצריכה לתת מענה לאיום הגלוי כמו גם לאיום הסמוי.
ממשלה שכוללת את רב-אלוף אהוד ברק, הבא מהשמאל הקיצוני, כשר ביטחון, והמנווטת על-ידי שרים בכירים עם דעות של ימין שפוי שואף חיים ובעיקר - נתניהו, ארדן, יעלון, סער, בגין, ליברמן, פלד ועוד - מתאימה להבטיח את ביטחון מדינת ישראל, וצפוי שהיא גם תעשה זאת בתבונה ובעורמה.
התבונה - לפעול, כשצריך, עם או בלי חוסיין אובמה.
העורמה - לנהל שיחות שלום כאילו השלום הוא המטרה ולא הביטחון, כאילו השלום הוא בפתח ואינו משימה בלתי אפשרית.
היותו של השלום בלתי רלוונטי, מאחד את השורות ומלכד את העם.
כפי שהסביר בני בגין - תחת אי-הרלוונטיות של השלום, הוא יכול לשבת באותה הממשלה אפילו עם חיים רמון; כי רצונו של רמון הכמה לשלום, והתנגדותו של בגין לשלום עכשיו - שתי עמדות מנוגדות אלו מביאים את שני האישים לאותו מקום...
אחדות זו יוצרת מצע מתאים לכל פעולה הנדרשת לשם הבטחת ביטחונו ועתידו של עם ישראל במדינת ישראל, כולל סיכול מזימות אירן, למגינת לבם של שונאי ישראל מבית ומחוץ.