פשע ושלטון

האישיות הפוליטית הבכירה ביותר שנכחה השבוע בהלוויתו של העבריין לשעבר שלומי עוז היה המשנה לראש הממשלה, סילבן שלום, שבא בחברתה של רעייתו ללא הפסקה ג'ודי, כדי להיפרד מידיד ותיק שסייע בבחירות הפנימיות בליכוד. שלומי עוז, שעבד בעבר בשירותה של משפחת אלפרון שגובה חובות באמצעי סחיטה ואיומים, נעצר, הועמד לדין וריצה עונש מאסר - היה מראשי סניף הליכוד ברמת גן. עוז היה קבלן קולות שעסק ב"שיפוץ" רשימת מועמדי הליכוד לכנסת, ובדרך כלל ביצע את עבודתו ללא קבלת תמורה אלא רק בשם החברות. לא מן הנמנע שהתמורה שולמה לעיתים בדרכים סמויות וסיבוביות מבלי להותיר עקבות בשטח. בעבר חקרה המשטרה חשדות שלפיהם חברת האבטחה "צוות ביטחון" שהייתה בבעלותו של עוז, זכתה במפתיע במכרז של רשות שדות התעופה בתקופה שבה כיהן כיו"ר דירקטוריון הרשות צבי שלום, אחיו של סילבן, אך החקירה לא הוכיחה קשר נסיבתי עברייני. צבי שלום נאלץ לפרוש מתפקידו דווקא על-רקע דוח ביקורת חמור של מבקר המדינה על התנהלות לא תקינה של הרשות בכמה תחומים. הגיסה, ג'ודי ניר מוזס שלום, לא סלחה למבקר המדינה על כך, וניצלה את תוכנית הבוקר שלה ברדיו הממלכתי שהופקדה בידיה בנסיבות טראגיות, לצורך חיסול חשבונות משפחתי חוזר ונשנה עם מבקר המדינה. תופעה נלוזה זו הופסקה רק בעקבות התערבותה של תנועת אומ"ץ, שמחתה על כך בפני ראשי רשות השידור שקראו את ג'ודי לאי סדר. עוד אדם מסקרן שנכח בהלוויה היה העבריין לשעבר עומרי שרון, האיש ששלט בגופים כלכליים גדולים במדינה בחסותו של אביו ראש הממשלה אריאל שרון, פוליטיקאי מושחת שדאג לכך שכל הסובבים אותו וסוגדים לו יתעשרו על חשבון הקופה הציבורית. עומרי שרון חיפש לעצמו פרנסה נוספת כחבר כנסת, במקביל לפעילותו העבריינית בשירות אביו, ושלומי עוז סיפק לו את הסחורה שכללה עשרות חברי מרכז הליכוד. עוז לא הסתפק בכך והיה מעורב בעימות החזיתי החריף שהתפתח במרכז הליכוד בין שרון לבין נתניהו, כאשר התייצב לימין המשפחה המושחתת וככל הנראה לא עשה זאת לשם השמיים הכחולים של רמת גן אלא למען ביתו. נתניהו לא שכח ולא סלח. במסגרת מבצע הטיהור שנערך בשנים האחרונות במטרה להרחיק אנשי פשע ועבריינים, הורחק גם שלומי עוז. זו הייתה הסיבה שנתניהו לא השתתף באבלה של המשפחה ולא בא לנחמה. שומר נפשו ירחק. אנשי ליכוד בולטים שכן הגיעו בצנעה לשבעה, כמעט בהיחבא, היו יו"ר הכנסת ראובן ריבלין, שר החינוך גדעון סער ושתי סגניות שר, חברות הכנסת גילה גמליאל ולאה נס. למזלם לא פגשו באביבה אלפרון, אשת הבוס לשעבר, אף היא אלמנה טרייה שהבטיחה להגיש סיעוד נפשי לבנות הצעירות של עוז ע"י שתי בנותיה בנות גילן. באו גם שני חברים טובים של שלומי המנוח שפרשו מהליכוד והצטרפו לקדימה - שר האוצר לשעבר חבר הכנסת רוני בר-און, ויו"ר ועדת חוץ וביטחון הפורש חבר הכנסת צחי הנגבי. השניים גנבו אתו סוסים אציליים, חמורי עבודה וגמלים עזובים והמבין לא יבין. מי שנעדרו במפתיע היו שני החברים העבריינים הוותיקים, השותפים לעסקים סמויים, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ושר האוצר לשעבר אברהם הירשזון. אולמרט והירשזון קיבלו מעוז הלוואות כספיות נדיבות לצורך מימון מערכות הבחירות שלהם, אך לא טרחו להחזירן. כאשר פנה עוז אל הירשזון כמה פעמים כדי שיחזיר את הכסף, הפנה אותו אל אולמרט. "לווה" וסחבק הדלתות של המגה מושחת אולמרט בעיריית ירושלים ובמשרדים הממשלתיים שבהם כיהן כשר, היו פתוחות לרווחה מאז ומתמיד בפני אנשי פשע ועבריינים למיניהם, שסייעו לו בדרכים שונות ואף ביקשו להסתייע על ידו. אחד ממבקריו של אולמרט היה "שוני" גבריאלי, אביה של חברת הכנסת לשעבר מהליכוד ענבל גבריאלי וקבלן קולות ותיק של יוצאי אירן במרכז הליכוד. גבריאלי ביקש לנצל את קשריו של אולמרט למען עסקי המשפחה. אולמרט לא דחה אותו על הסף. העובדה שהמשטרה חקרה חשדות שלפיהם יש למשפחת גבריאלי קשרים עם אחד מארגוני הפשע הגדולים, לא הטרידה את מנוחתו של אולמרט. אגב, גם מנוחתו של הנשיא לשעבר משה קצב לא הוטרדה כאשר הוא ובני משפחתו היו אורחיו של גבריאלי בבית ההימורים המשפחתי בחו"ל. למרבה הצער, התמקדה חקירת המשטרה בחשד שקצב אנס והטריד מינית נשים, ולא הניבה כתב איום שעניינו פנייתה של משפחת גבריאלי אל קצב בנושא הענקת חנינות. אומ"ץ התריעה על כך באזני היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז אך ללא הועיל. כך או אחרת, מבחינתה של משפחת גבריאלי - אולמרט ידע כיצד לספק סחורות הרבה יותר טוב מקצב. בראשית הפעילות הפוליטית שלו הצטייר אולמרט דווקא כאחד שרודף אחר הפשע המאורגן, אבל בשלהי הקריירה הציבורית שלו התברר כי הוא חבר אל אנשי הפשע, הלא מאורגנים. גם שלומי עוז היה אחד מאלה שהיה יוצא ונכנס באורח חופשי אל אולמרט. המזכירה הצמודה שולה זקן, החשודה בשורה של עבירות פליליות, שחלקן נעשו בידיעתו ובשירותו של אולמרט, מעולם לא חסמה אותו ואפילו באה להלוויתו. אולמרט לא נהג מעולם להחזיר הלוואות כספיות נדיבות שהוא נטל לאורך שנות פעילותו הציבורית מכל מיני אילי הון ואנשי עסקים, שהיו חייבים לו בגלל "מתנות" שונות שהעניק להם בניגוד לכללי המינהל התקין ולפעמים גם בניגוד לחוק. אולמרט הערמומי קיבל את הכספים בארבע עיניים ולא נתן מעולם אישור או קבלה, והמעידה שלו בפרשת טלנסקי מבהירה את הרקע לכך. אולמרט היה סמוך ובטוח שאף אחד מנותני ההלוואות לא יגיש נגדו תביעה אזרחית בהעדר מסמכים, ולא יתלונן נגדו במשטרה ובכך יפליל את עצמו. כך נהג אולמרט גם כלפי עוז. את כספי ההלוואה לא החזיר לו, אבל מחמאות סחבקיות חילק לו בשפע. במסע הבחירות של אולמרט, כאשר כיהן כממלא-מקום ראש הממשלה, הסב על בימה באולם ברמת גן לידו של ראש העיר צבי בר. לפתע ראה אולמרט בקצה האולם את שלומי עוז. הוא לא היסס לרדת מהבימה, לחבק את עוז ולהושיבו לידו. צבי בר לא מחה ולא התפלא. גם הוא חבר ותיק של אנשי פשע ועבריינים מקרב תושבי העיר ואף הסתייע בהם לא אחת. עוז וגבריאלי לא היו חברי מרכז הליכוד היחידים בעלי הרקע המפוקפק. בישיבות המרכז בגני התערוכה בתל אביב ניתן היה לפגוש את יעקב אלפרון המנוח, שסבב במו חתן בחופתו וזכה לטפיחות כתף, את זאב רוזנשטיין המרצה עונש מאסר ממושך, ואת מלך החניונים ראובן גרוס, שהוגדר ע"י המשטרה כמי עומד בראש "ארגון פשע" ותרם בנדיבות למערכות בחירות של מתמודדים רבים. אחת מהם הייתה לימור לבנת, כיום שרת התרבות הספורט. גרוס עומד עתה לדין על מעשי שחיתות מוניציפליים בתל אביב. רק בנס נחלץ מהעמדה לדין פלילי ראש העיר תל אביב רון חולדאי, שהוא חברו הטוב של גרוס ונהנה ממתת ידו. אומ"ץ הגישה באחרונה למשפטים ערר על ההחלטה שלא להעמיד לדיון את חולדאי, והנושא נותר עדיין תלוי ועומד. הקשר הרוסי מי שסבור לתומו שרק אישים מהליכוד מתרועעים עם בעלי הון, טועה. גם אישים מ'ישראל ביתנו', קדימה והעבודה התרועעו עם בעלי הון. בתחום זה הבולט ביותר הוא שר החוץ אביגדור ליברמן, המצפצף בגלוי על החוק. בליל הבחירות האחרונות לכנסת היה אורח הכבוד באולם של ישראל ביתנו האוליגרך מיכאל צ'רנוי, בעל עבר מפוקפק בחבר העמים ששמו נקשר לכמה אירועים פליליים בארץ. מה שנחשף היה המימון הסמוי של עשרות מיליוני דולר שצ'רנוי העביר לשם רכישת חבילת מניות של בזק ע"י איל ההון גד זאבי, שעומד בימים אלה לדין פלילי. קשריהם האפלים של ליברמן וצ'רנוי לא נחשפו עדיין במלואם ע"י המשטרה, שלא מודעת לקשרים בעיתיים נוספים של ליברמן עם עבריינים בינלאומיים. צ'רנוי לא היה היחיד בשטח. רוב האוליגרכים שנחתו עלינו בזה אחר זה במרוצת השנים, השתקעו בישראל והחלו להשקיע בה, זכו לקבלות פנים נלהבות ע"י אישים פוליטיים בכירים מלקקי ישבנים עשירים, שלא טרחו לברר את המקורות הכספיים של התרומות שקיבלו. אישים אלה לא הפנימו את העובדה שחלק מהאוליגרכים שוהים בישראל זמנית ונוהגים כלפיה כבארץ מקלט, מנצלים את שהותם בה לצרכי הלבנת כספים והברחתם לארצות שונות בחו"ל. אין ספק שהאוליגרך המפורסם ביותר הוא ארקדי גאידמק, עבריין שנמלט מצרפת לישראל אחרי שביצע עבירות נשק עם אנגולה שעליהן הוא עומד עתה לדין שלא בפניו, ואחר כך הגיע לישראל שבה ביצע עבירת פליליות בתחומי המרמה והלבנת הון, ונמלט ממנה לרוסיה אחרי שהתברר לו כי יוגש נגדו כתב אישום פלילי וגם לא יהיה חסין מפני הסגרה לצרפת. לבריחתו מהארץ היה רקע נוסף: גאידמק הותיר אחריו חובות כבדים שצבר במהלך ביצוע עסקות כושלות ופיזור הבטחות במהלך מסע תעתועים ופזור ערפל כבד. יש לי השערה אפיקורסית שעל פיה הגיע אלינו גאידמק, שאיש לא בדק את עברו, בשליחות של גורמים רוסיים רמי דרג, אולי אף על דעתו של ראש ממשלת רוסיה ולדימיר פוטין, כדי לתקוע יתדות לעת מצוא במערכות שלטון ממלכתיות ומוניציפליות ולהשתלב גם בתקשורת. לשם כך התחבר גאידמק עם אישים פוליטיים שונים ואף מימן בסתר כמה מהם, ועובדה מבחילה זו תתברר במוקדם או במאוחר. מי שזיהה את הפוטנציאל הכספי הבלתי נדלה שגלום בגאידמק היה אולמרט, שהציע לו לרכוש את קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים בדרכו המדומה לכיבוש העיר. גאידמק סיפר כעבור זמן כי אולמרט אילץ אותו לשכור את שירותיו המשפטיים של עורך הדין אורי מסר, שהיה בעבר שותפו לעסקים של אולמרט והמשיך לשמור אתו על קשרים כספיים עלומים. אומ"ץ הגישה בשעתו תלונה למשטרה בנושא זה, וביקשה לחקור חשד שלפיו מסר העביר לאולמרט עמלת תיווך בפרשת רכישת קבוצת הכדורגל. במקביל טענו שיש חשד סביר שמסר מעביר לאולמרט עמלות מעסקות שאולמרט תופר עבורו במינהל מקרקעי ישראל ובמקומות אחרים ואף פירטנו אותן (לצערי, המשטרה לא חקרה נושא רגיש זה, אולי משום שהתמקדה במערכת הקשרים הכספית בין אולמרט ומסר בפרשת טלנסקי ובשירותים המיוחדים שהעניק אולמרט ללקוחותיו של מסר במרכז ההשקעות). קשה לשכוח שהנדיבות של גאידמק הייתה גם הומאנית לשמה וסייעה לאזרחים רבים בעורף בימי מלחמת לבנון השנייה, ובמישורים נוספים. אילו היה גיאדמק מתמנה לשר מטעם הגמלאים כפי שתכנן, או לחלופין נבחר לכנסת בדומה לעבריין נמלט אחר, שמואל פלטו שרון, שנותר בישראל ומחובר לאישים פוליטיים בכירים ואף מככב בתוכניות ריאליטי, ייתכן שהיה נשאר בארץ ונחלץ מצרותיו בסיוע. אבל הוא נכשל ונאלץ להימלט. ייתכן שבימים אלה הוא עושה חשבון נפש בסנט פטרסבורג, כדי לברר היכן הוא טעה. מי שמבכה את גאידמק הם ללא ספק לא רק נושיו, אלא גם כמה ראשי ערים שנהנו מחסדיו. לא במקרה עלתה על סדר היום הציבורי הצעה להקים ברחבי הארץ משטרות עירוניות שינסו להתמודד עם הפשיעה המקומית הגואה. אין ספק שמערכות יחסים מיוחדות על בסיס של תן וקח, שפיתחו בעבר שורה של ראשי ערים בהן, תרמו להחרפת התופעה. שלושה ראשי ערים לשעבר שבלטו בתחום זה היו אלי לנדאו מהרצליה, צבי צילקר מאשדוד ושוקי פורר מרחובות. אני גאה על כך שאומ"ץ סייעה בדרך זו או אחרת לסיום תקופת כהונתם. המבחן הוא בידי יורשיהם. הפשע והשלטון עלולים להתמזג בתופעה ההרסנית הקיימת של הון ושלטון. אין ספק שההון, שהתחבר במרוצת השנים לשלטון במדינה ולעיתים שימש אמצעי שליטה בשורה של אישים פוליטיים, היה בחלקו כספים שנצברו באמצעות ביצוע עבירות מס, הלבנת הון, הברחות ועל-פי גניבות. למרבה הצער והבושה, אילי הון מקומיים וזרים הפכו מזמן להיות בישראל אנשים מחוזרים ע"י ראשי המדינה לדורותיהם, שנמנעו מלפשפש ולנבור במקורות ההתעשרות שלהם. הגיעה השעה שההון יתרחק מהשלטון. ככל שיזדרז ייטב לנו.