בין השואה לעצמאות

לא תאמינו - לא המצאתי את הסיפור הזה. הנה מה שספרה לי נכדתי, תלמידת כיתה א-2. לקראת יום השואה שאלה המורה את תלמידי הכיתה: "מחר, בשעה עשר בבוקר, תהיה צפירה - האם כולכם יודעים, מה עלינו לעשות כאשר נשמע את הצפירה?". "כן, אני יודעת" ענתה אחת התלמידות. "אנו צריכים לרוץ מהר-מהר למקלט!" ולאחר שחשבה עוד כמה שניות, הוסיפה: "ואם לא יהיה מספיק זמן, חייבים להיכנס מתחת לשולחן ולשים ידיים על הראש"... זה קרה לפני כמה חמים: לא בשדרות, לא באשקלון ולא בעוטף עזה. במרכז הארץ - חמש דקות מתל אביב... לדאבוני, זהו סיפור הממצא של תולדות "הדמדומים" - בין יום השואה ליום העצמות ה- 61 של מדינת ישראל. ניתן היה לשים כאן נקודה. אך, אפיזודה נוספת משכה את תשומת ליבי השנה - בין יום השואה לעצמאות... השנה ביום השואה "כיכב" ללא ספק אחמדינג'אד - הודות לנאומו בוועידת האו"ם בז'נבה, בה הוא האשים את ישראל ב"משטר אכזרי וגזעני בפלשתין". בין עשרות עמודי העיתונים הגדושים בתגובות זעם, כמעט והלכה לאיבוד ידיעה לקונית באשר למכחיש שואה אחר, פחות מפורסם - גרד הונסיק, האוסטרי, בן 68, שכתב ספר תעמולה ניאו-נאצית. בגין ספרו "היטלר, חף מפשע?" צפוי גרד הונסיק להיכנס לכלא לתקופה של עד 20 שנות מאסר - אם יורשע. הונסיק הורשע במעשים דומים כבר בשנת 1992, אך ברח לספרד. ב-2007 נעצר וכעת הוא הובא למשפט נוסף. שם הספר של הונסיק - "היטלר, חף מפשע?" - הזכיר לי יצירה ספרותית אחרת. תחילה - כמה ציטוטים: "ישראל היא חברה מפוחדת. כדי לחפש את המקור של אובססיית הכוח ולעקר אותה צריך לטפל בפחדים. ופחד העל, הפחד הקדמון, הוא שישה מיליון יהודים שנספו בשואה". כלומר, מסביר לנו המחבר, ישראלים הם עם של פרנואידים, הניזונים מטראומת השואה. והוא ממשיך: "האם כל אויב הוא אושוויץ? האם כל חמאס זה צורר?" פירשו, הגיע זמן לשכוח את טראומת השואה. בואו ונשתחרר מזיכרונות האובססיה, הגיע זמן הרגיעה - החמאס אינו אושוויץ. זאת ועוד: "השאלה היא אם מדינת ישראל היא מדינת אמון או מדינת טראומה. אני טוען שנכון לעכשיו כמעט בכל ממדיה מדינת ישראל היא מדינת טראומה ... האם ההתמודדות ... עם אירן לא תהיה הרבה יותר טובה אם... בישראל... היכולת לתת אמון בעולם?". לא אירן היא הבעיה של ישראל, לא אחמדינג'אד הוא היטלר של ימינו. אנו, הישראלים, לא נותנים מספיק אמון בעולם. אם רק נאמין יותר לעולם, הכול יהיה בסדר. נו? עכשיו נרגעתם? המחבר ממשיך ומסביר, מה היא הבעיה האמיתית: "...ישראל היא גרמניה הטרום-נאצית".

"אני מוצא את הליקויים הגנטיים בדנ"א הישראלי..."

"חוק השבות הוא חוק אפולוגטי. הוא תמונת ראי להיטלר..." כאן, אצלנו - לא אוסטריה. כאן - מדינת היהודים. הדמוקראטית. נהנה כאן הסופר ממלוא חופש הביטוי. אם שבעתם מהציטוטים, כעת הגיע זמן לחשוף את זהותו של המחבר. הציטוטים הללו לא נלקחו מספרו של גרד הונסיק העומד כעת למשפט באוסטריה. לא איזה ניו-נאצי אחר חיבר את הספר, גם לא כתב של אל-ג'זירה ולא ג'ימי קרטר. כל הציטוטים הם מהספר אשר שמו המתוכנן היה "היטלר ניצח" והמחבר הוא לא אחר מאשר ח"כ לשעבר - אברום בורג. ספרו המצוטט לעיל נערם בחנויות הספרים בישראל מזה כבר שנה, כבר מזמן הוא לא סנסציה. ולא הייתי כותב כלל על בורג-הסופר, אילולי בורג-התופעה היה מעורר עניין רב. התופעה היא לא רק מעניינת - אף מאלפת. בורג מייצג את "הבורגנות" (תרתי משמע) - אותה אליטה ישראלית שבעה, אשר מכתיבה לכולנו את סדר היום הציבורי. למען האמת, אנו כולנו חייבים לאברום בורג תודה - על גילוי לב כנה. בשונה מסלבריטאים אחרים של אותה האליטה, הוא פורס בספרו את משנתו ללא משוא פנים. ואת המוטו המנחה את האליטה הוא מסביר בקצרה ובתמימות: "להיות יהודי אוניברסלי, לא בדלן יהודי מתנשא". ואם לא הבנתם את כוונת ה"אוניברסאליות", המראיין של בורג לעיתון הארץ, ארי שביט, מסביר בהתלהבות: "אברום בורג הוא הכותב הראשון מתוך הממסד הישראלי המציע דה-ציוניזציה של המדינה". לא במקרה המילה ה"דה-ציוניזציה" מצלצלת לאוזניכם בדומה מאוד ל"דה-נציפיקציה" - אותו הטיהור של גרמניה מהנאציזם, אשר ביצעו בעלות הברית לאחר הניצחון על הרייך השלישי. את הדה-ציוניזציה על-פי בורג, יש להתחיל קודם כל מהשכחת השואה. בורג ואנשי האליטה - הם ללא ספק חכמים הרבה יותר מאשר אחמדינג'אד והונסיק האוסטרי. להכחיש את השואה? לא, זה לא ריאלי וגם לא נשמע טוב, עדיף - להשכיחה. ומדוע נחוצה השכחת השואה בתור שלב ראשון של דה-ציוניזציה? בורג לא עושה מזה סוד: הוא רואה בזיכרון השואה את הדבק המאחד את החברה הישראלית כולה - הפקטור האחרון של אחדות האומה, אשר עדיין נותר על כנו. לכן, דבר הראשון, חייבים לנפץ את ה"אתוס" השואה. שלב ההמשך לדה-ציוניזציה הוא דה-לגיטימציה. יש להכריז על ישראל כמדינה לא לגיטימית, ובורג עושה זאת בפה מלא: מראיין הארץ: "אתה חושש ממפולת פאשיסטית בישראל?" אברום בורג: "אני חושב שהיא כבר כאן". בהמשך, חושף בפנינו אברום בורג את חזונו. כך הוא קושר את הדה-ציוניזציה והדה-לגיטימציה לחזונה של האליטה הבורגנית השבעה: "גדר ההפרדה היא גדר נגד הפרנויה... הגדר תוחמת פיזית את סוף אירופה. היא אומרת שכאן נגמרת אירופה... וזאת דווקא בזמן שאירופה עצמה והעולם אתה התקדם באופן מרשים בהפנמת לקחי השואה, ויצרו התקדמות גדולה בנורמטיוויות של העמים".

"העולם המערבי... נע על ציר הזמן, הפיתוח והקידמה, ואילו אנחנו חזרנו אחורה בזמן, בתודעה ובמצב הצבירה הנפשי שלנו (...) עמי העולם התנתקו מכבלי האתמול המכבידים שלהם, אנחנו התחברנו אל אלה שלנו ונאסרנו בכלא של עצמנו" ("הוא מתכוון לכלא של כיבוש וגזענות" מסביר בהערת שוליים המראיין של הארץ). הגדר. בה הונצח זיכרון השואה, אשר דינו - לפוג. הגדר היא לא לגיטימית, היא המכשול בדרך להפיכת ישראל ל"נורמטיבית", לחלק מהעולם הנאור, קרי - לאירופה. כל זאת, כמובן, לאחר שתשוחרר המדינה מכבלי המיליטריזם: הימין, הרבנים, הגנרלים והמתנחלים. בורג מפרט: "מרכזיותו של המיליטריזם בזהות. מקומם של קציני המילואים בחברה. כמות האזרחים החמושים בישראל ברחוב. לאן הולך נחיל האדם החמוש הזה?".

"...אל תגידו לי לא. אל תעברו הלאה. הקשיבו. הביטו. קיראו את עיתונות הימין (...) שם בארצם של המשוררים והפילוסופים (הכוונה היא לגרמניה, ד.ר.) זה היה לאפשרי וגם כאן בארץ הנביאים, הקמתה של מדינת רבנים וגנרלים אינה סיוט בלתי אפשרי. לפחות לא בשטחי ה'אנשלוס' הישראלי במזרח הפרוע שבין היישוב היהודי בחברון להתיישבות האלימה בשומרון". זה הוא החזון, זאת היא הפרוגרמה! כאן המקום לחשוף את כל האמת, אשר אברום בורג מדבר עליה רק בחצי פה. האליטה, כידוע, לא מעוניינת לא בשומרון, לא בחברון ולא בהתנחלויות. אך גם לא ממש איכפת לה גם משאר חלקי הארץ - האלה, אשר כביכול "בקונסנזוס". ראינו זאת היטב בדמות הצפון המופקר - במלחמת לבנון השנייה, והדרום - המופקר לא פחות - בהפגזות של החמאס. הסוד הכמוס הוא שהאליטה הבורגנית בהחלט תסתפק בתל אביב (במקרה טוב - בתוספת "רצועת ההי-טק" של איזורי התעשיה בהרצלייה פיתוח וברעננה). על-מנת להמשיך ולעשות מיליארדים ממש אין צורך בכל השאר. הרי הם כבר יביאו לנו דוגמאות מן העולם הנאור בדמות העיר-מדינה סינגפור... חושבים שהגזמתי? ממש לא. הייתי אפילו "לארג'": א. בורג: "היהודי הוא הפוסט מודרני הראשון. היהודי הוא הגלובליסט הראשון". המראיין: "ואתה באמת גלובליסט עכשיו. אתה באמת הולך לעולם. אתה מוציא דרכון צרפתי ומצביע כאזרח צרפתי בבחירות לנשיאות צרפת". א. בורג: "כבר הצהרתי: אני אזרח העולם..." המראיין: "אתה צרפתי?" א. בורג: "במובנים רבים אני אירופי ומבחינתי ישראל היא חלק מאירופה." המראיין: "ואתה ממליץ לכל ישראלי להוציא דרכון זר?" א. בורג: "כל מי שיכול". בורג-התופעה היא לא דבר שולי. לא מדובר על אחד מחברי "הבריגדות האדומות" של מר"צ-חד"ש. מדובר במי שכיהן כיושב-ראש הסוכנות היהודית ולאחר מכן - כיושב-ראש הכנסת. מדובר בחבר מפלגת העבודה, אשר נבחר בזמנו בהצבעה דמוקרטית למנהיגה (תוך התמודדות בפריימריז מול שר הביטחון המכהן דאז - 50.1% לבורג לעומת 48.6% לפואד בן-אליעזר). אלמלא הסתלקותו מהפוליטיקה על-רקע זיוף מסתורי של התוצאות ההצבעה בחלק מהקלפיות, ייתכן והיה אז מגיע בורג לתפקיד ראש ממשלת ישראל - מי ידע? אלמלא חזרתו של ברק להנהגה, אולי היה אותו בורג מכהן היום כשר הביטחון? "הבורגנות" האליטיסטית היא מגמה, מגמה בהחלט מייצגת בישראל של שנה 61 לעצמאותה: "האליטה הישראלית כבר נפרדה מהמקום הזה" מעיד אברום בורג בגילוי לב, "ובלי אליטה אין אומה" הוא מסכם. כך הוא רואה את עצמו - חלק מהאליטה הישראלית, נביא הדה-ציוניזציה, אזרח עולם המטיף את נבואתו לישראל: "הערימה מצטברת. הכמות של החפים מפשע כל כך גדולה שאי-אפשר להכיל את זה יותר. ואז ההתפוצצות שלנו ושלהם ושל העולם תהיה אינסופית. אני רואה את זה קורה מול העיניים. אני רואה את ערימת הגופות הפלשתיניות עוברת את החומה שהצבנו כדי לא לראות אותה". א. בורג: "אני מאמין בתורה של אי-אלימות". המראיין: "אתה מאמין בפירוקה של ישראל מנשק גרעיני?" א. בורג: "יום פירוק הפצצה יהיה היום החשוב ביותר בחייה של מדינת ישראל".