אני תוהה, מה חשב בליבו מר בוגי יעלון, מועמדך עד לא מכבר לתפקיד שר הביטחון, אשר טען יותר מפעם כי ישנם דברים אשר לא נעשה למען שבוי, או במילותיו הוא: לא הכל - למען הצלת שבוי. אני מקווה כי לאור הצהרותיו אלה של מר יעלון, הוא לא ימונה, לעולם, לתפקיד ביטחוני כלשהו מבלי לגרוע מזכויותיו כחייל צה"ל ומפקדו בעבר. וכי כאשר הוא שר את שיר הרעות, מן הדין כי שפתיו תרעדנה.
מבחן התוצאה הוא שיקבע אדוני ראש הממשלה, באם אכן תפעיל כדבריך את כל יכולותיך, ונזכה לחזות בחזרתו של גלעד אל חיק משפחתו.
עליך, בכל מקרה, מוטלת חובת המעשה, ומהר!
כאשר קוראים את סיפורה של משפחת שליט, אשר אחיו התאום של נועם שליט נלקח גם הוא בשבי ומת בשביו, חולפת צמרמורת בגו כולנו, למקריות המתעתעת באותה משפחה פעמיים.
ביום העצמאות ה-61 למדינת ישראל, אנו רוצים שוב לחוש, לראות ולדעת בביטחון גמור, כי האחווה והמחויבות אותם אנו חייבים לחיילינו, איננה עוד מליצה, וכי אותם מושגים ערכיים אשר הנחו את חיילינו בראשיתה של המדינה, עדיין תקפים גם היום.
טוב ונכון עשה יו"ר הכנסת, מר ריבלין, אשר לא שכח להזכיר גם בערבו של חג העצמאות את שמו של גלעד, ונכון לזכור כי מאחורי הטקס המרשים והמלבב אשר התקיים בהר הרצל בערב העצמאות, שרויה לה משפחה בכאב, בחרדה ובצער, אשר הדעת מתקשה אפילו לדמיין.
עם שלם חוגג היום את עצמאותו ושחרורו מעול זרים - מי ייתן ויזכה אף גלעד שליט לשחרור שכזה. אמן.
