במסגרת חידוש הקשר של ישיבת בית אל עם בוגריה בחודשים האחרונים, לא הופתעו רבים מבוגרי ותומכי הישיבה לקבל לקראת הבחירות מיילים אישיים מראש הישיבה וממנהלה - יעקב כץ (כצל'ה) לתמוך במפלגתם - האיחוד הלאומי בבחירות. עם זאת, יתכן והם הופתעו מתוכן הפניות. המיילים הפצירו בהם לא רק ללכת להצביע לאיחוד הלאומי אלא גם לשלוח מיילים דומים לחבריהם, להפיץ סרטוני תמיכה ואף לכתוב טוקבקים באתרי חדשות שממליצים להצביע לכתומים. במיוחד מתבקשים הנמענים להציף את זירות הטוקבקים הרלוונטיות בהערות כגון "האיחוד הלאומי - מפלגת הכתומים, הצעירים עם האיחוד הלאומי, אוהבי הארץ ולוחמיה עם כצל'ה גיבור ישראל, מי שאוהב את הארץ מצביע לאיחוד הלאומי, כולנו מצביעים "ט" לאיחוד הלאומי".
ברצוני להצביע על שתי השלכות פוליטיות מעניינות של חדירת האינטרנט עמוק לחיינו האישיים והפוליטיים, המתבטאות היטב באנקדוטה זו. הראשונה נוגעת לחשיבותם של טוקבקים כפורומים של תעמולה- שנגזרת מפנייתו הישירה של ראש מפלגה לציבור גדול ע"מ שיכתבו טוקבקים עבור המפלגה. לעתים קרובות ההתייחסות לטוקבקים בעיתונות הכללית היא שלילית ביותר. הטוקבקים נתפסים כביב שופכין, כבמה בה תחת מחסה של אנונימיות יכול כל אחד להשתלח באחרים ללא צורך להיקרא לתת דין וחשבון. רבים הרואים בתופעת הטוקבקים שלב נוסף בדרדור השיח הציבורי. גם ידוע היטב שבמקרים רבים טוקבקיסטים אינם אזרחים תמימים אשר שופכים את לבם אלא 'שכירי חרב' אשר מקדמים את משנת המפלגה אשר מעסיקה את משרד הפרסום בו הם מועסקים. אבל גם אם זירת הטוקבקים אינה בעלת ערך כמקום בו צומח דיון פוליטי רב-צדדי ומעמיק, הרי היא עדיין נתפסת בעיני רבים כזירה להפגנת עוצמה פוליטית. משתמע מכך שגם אם התוכן של טוקבקים בודדים אינו מעלה ואינו מוריד, עדיין חשוב הלך הרוח הכללי של הטוקבקים, שבנטייתם יותר לצד אחד מגלמים עוצמה פוליטית של הצד "המנצח" על פני הצד ה"מפסיד" במניין ההערות. וגם אם ריבוי מגיבים אינו בהכרח מעיד על טיעון עמוק יותר, הרי לכל הפחות היא עשויה להתרגם ליכולת להגיע ולהשפיע, כך לפי כצל'ה.
נקודה שניה עליה ברצוני לעמוד היא היכולת להיעזר באינטרנט על-מנת לגייס פעילים פוטנציאלים ולרתום אותם לעשייה. הפניה הנדונה מגיעה מדמויות מוערכות, היא בעלת נופך אישי (למרות שנשלחה לקהל גדול), והיא פונה לקבוצה מוגדרת של אנשים שסביר להניח שהם באוריינטציה הפוליטית 'הנכונה' מבחינת השולחים. זוהי חוליה נוספת בתהליך ההפנמה של האינטרנט ככלי משמעותי לצורכי תעמולה וארגון פוליטי גם בקרב הציבור הדתי- לאומי, אשר מזוהה, יותר מאחרים, דווקא עם פעילות בשטח. גם במקרים בעבר נעשה שימוש בטכניקות רשת כאלה על-מנת להפעיל אנשים במגוון דרכים, למשל לפני ההינתקות במסגרת "פנים אל פנים", ובמסגרת מאמצים של ש"ס ומפלגות אחרות להפוך את האינטרנט למרכז לוגיסטי באמצעותו ציוותו משכנעים למשוכנעים פוטנציאלים. וכמובן שגם במפלגות אחרות נעשה שימוש בטכניקות דומות. בוחרי ליכוד פוטנציאלים, למשל, קיבלו הודעה שכותרתה: "אנו מאוכזבים ממך", וכשמיהרו לפתוח את ההודעה נשאלו מדוע הפסיקו להיות פעילים ומדוע הם לא עושים יותר למען המפלגה, והתבקשו גם לשכנע ולהפעיל את חבריהם.
רבים וטובים סבורים כי האינטרנט מעודד פסיביות ופוגע בפעילות שטח, זאת כיוון שלעתים קרובות ההפעלה האינטרנטית היא מינימליסטית, למשל כשאנשים מתבקשים "לחתום" ולהעביר עצומה, לשנות תמונה בפרופיל או להעביר פריט מייל לרשימת תפוצה. החשש הוא שאנשים ירגישו שע"י ביצוע פעילות מינימלית זו הם 'יוצאים ידי חובה', ולא ירגישו צורך לנקוט בפעילות יותר צורכת-זמן ומשמעותית שבה אולי היו נוקטים אלמלא נחשפו לאפשרות לפעילות-לייט דרך הרשת. השאלה האם האינטרנט מעודד או פוגע בפעילות שטח עדיין תלויה ועומדת, אולם המקרה הנדון ממחיש כי יש גם אפשרות להסתכל על השאלה מהיבט נוסף- אולי האינטרנט לא תמיד "שולח אנשים לרחוב" או משאיר אותם בבית, אלא במקום לפגוע בפעילות בשטח או להמריץ אותה, האינטרנט עשוי פשוט להשלים ולייעל אותה.
