סוף סוף נפתרה התעלומה: מעולם לא הבנתי איך – ובזכות מה – קיבלה נעמי לויצקי משבצת שידור בערוץ הראשון של הטלוויזיה.
האמת היא שמכל סדרת התוכניות שלה הזדמן לי לצפות רק באחת, וגם בה באופן חלקי – כי תמיד התוכנית שלה התנגשה לי עם סרטים מצויירים או תוכניות אוכל או מה שזה לא יהיה. אבל גם הצפייה החלקית הזו גילתה לי שהגברת לויצקי – מה לעשות - פשוט אינה מתאימה למדיה הזו. קורה.
גם פרנסי הערוץ הראשון טענו, כך מתברר, שהתוכנית של לויצקי "אינה מתרוממת", והחליטו להוציא אותה לפנסיה מוקדמת. ונעמי לויצקי, כמו נעמי לויצקי, החליטה ללמד את הערוץ הראשון, ואת היו"ר שלו משה גביש, לקח ולהגיש נגדם תביעה לבית הדין לעבודה.
כשאתה קורא את כתב התביעה - אתה תוהה, שמא לא ראוי יותר היה להגישה לבית המשפט לענייני משפחה או משהו דומה. כי יחשוד מי שיחשוד, שהורתה ולידתה של התוכנית הזו של לויצקי היא, איך לומר, לא בדיוק באיברי גוף שנמצאים מעל הכתפיים.
כי היושב-ראש משה גביש ידע, או אמור היה לדעת, שנעמי לויצקי אינה מאלה שלוקחות את סודן אלי קבר.
ונעמי לויצקי, אין מה לעשות, יודעת את העבודה. היא לא מסתפקת בחשיפת קשריה האינטימיים עם היושב-ראש משה גביש: היא גם משפדת אותו כהוגן בציטוטים מאמירות שונות שהוא שחרר באוזניה אודות עובדים אחרים של רשות השידור ("אורי לוי בחור נחמד, אבל לא חכם", "המנכ"ל מוטי שקלאר אינו רלוונטי" וכו' וכו').
כי משה גביש, גם הוא כנראה בחור נחמד אבל לא חכם, הוכיח מחדש את נכונותו של כלל הברזל האומר: כשאתה חושק בבחורה – קודם כל תתגרש ממנה, כדי לוודא שהיא לא עושה סקנדלים, ואחר כך תתחתנו...
