קשה מאד להתחרות בניחוח הסקס שבאוויר. הודאתה של העיתונאית, הידוענית, הרכילאית המשפטית, נעמי לויצקי, בכתב בית דין, בקיומה של מערכת יחסים אינטימית עם בכיר מאד ברשות השידור הודאה שניתנה בקשר לתביעה המתייחסת לתוכנית ביקורת עיתונות [אתיקה עיתונאית - מה זה בעצם?] אותה הגישה ושנלקחה ממנה בטרם עת [לטענתה] מעוררת הדים רבים.
סקס מרומז שהיה או לא היה, סכסוך מתוקשר על ההבטחות שלא קוימו ואמון אינטימי שנבגד, די בהם כדי לגרות את בלוטות הרוק ויצר המציצנות ובמקביל לשחרר אי אלו אמירות מתחסדות עם מוסר השכל מיותר על מעמדן של הנשים בחברה ולחילופין גם אמירות גסות רוח למדי בדבר הקשר שבין תוכנית על אתיקה עיתונאית וחסדים מיניים .
גילוי נאות-איני מכירבכלל את נעמי לויצקי ומהופעותיה בטלוויזיה וכן מקריאת ספרי הרכילות שכתבה על אהרן ברק ["ביוגרפיה"] למדתי שגם מבלי להכירה איני מחבב אותה ברמה האישית. לטעמי העובדה שהיא זו שנבחרה לכתוב ביוגרפיה על אהרן ברק וכן זכתה להדלפות של מידע רכילותי ממקדשם של "העליונים" מלמדת דווקא יותר על אלו ששיתפו עמה פעולה. כאשר ראיתי שמתחילה תוכנית בהנחייתה זפזפתי במהירות לערוץ אחר.
אבל-וכאן אני שוב נאלץ לגייס את החלק המעצבן שבי, את נשמת עורך הדין הנוקדן המתעקש לקרוא את התיק וללמוד את הטענות העובדתיות. הכותבים שואבים היום את כל המידע בנושא מכתב התביעה שהגישה נעמי לויצקי באמצעות משרד עורכות הדין הידוע ארנה לין ושות' [ הערה מרושעת וקטנונית - כל עורכות הדין המופיעות בלוגו של המשרד הפמיניסטי הן קרוב לוודאי בנות עדות אשכנז].
מה שנאמר בתביעה הוא " מר גביש הציע לתובעת להנחות תוכנית תקשורת שבועית בערוץ הראשון. לתובעת ולמר גביש הכרות אישית עמוקה ורבת שנים, שכללה גם מערכת יחסים אישית - אינטימית. התובעת נעתרה להצעתו של מר גביש, בשל התפקיד שאותו מילא, יו"ר רשות השידור, ונוכח האמון הרב שרחשה התובעת למר גביש, עקב היכרותם העמוקה, האינטימית ורבת השנים,"
בשום מקום לא נאמר או נטען בתביעה כי לויצקי קיבלה את התוכנית בזמן שהייתה לה מערכת יחסים אינטימית פעילה עם מר גביש יו"ר רשות השידור, או שמערכת זו היא הגורם לכך שהגשת התוכנית הוצעה לה בבחינת "אתנן", או כהטבה למקורבים. נהפוך הוא! ברור מכתב התביעה שגביש סבר שלויצקי יש את כל הכישורים להגיש תוכנית כזו על אף היסוסיה של העיתונאית.
בלשון התביעה "התובעת ציינה שהנחיית תוכנית טלוויזיה 'זה לא המקצוע שלה' ועל אף שהופיעה שעות לא מעטות בטלוויזיה, בוודאי שאין לה את הניסיון שיש למגישי טלוויזיה מנוסים, כמו חיים יבין או דליה מזור. בתגובה ציין מר גביש, שאם היה מעוניין באחד מהם, היה פונה אליהם ולא אל התובעת. "אני רוצה את הראש שלך, את החריפות שלך ואת האומץ שלך".
אז אני לא כל כך תמים ודי סביר שהכרותה האישית והאינטימית של לויצקי עם היו"ר לא הזיקה וצריך להיות קצת חשדן ביחס לטענה שלויצקי היססה רבות בטרם קיבלה על עצמה להנחות את התוכנית. התביעה בשלב זה עוברת לדבר בפולנית -שפה בעייתית בכתבי בית דין -אבל לא אחווה דעה על מהימנותה. מכאן ועד למסקנות המפולפלות שהוסקו שללויצקי ניתנה תוכנית תמורת ... המרחק רב - רב מאד.
ניתן להניח בברור שלויצקי מציינת את מערכת היחסים האינטימית על-מנת שלא להיחשד בהעלמת מידע חיוני וכן ובמיוחד לתרץ את העובדה שלא נכרת עמה הסכם פורמאלי והיא הסתמכה על הבטחות בעל פה. נתון זה הנו בוודאי חיוני בתביעה שכולה מתבססת על הסכם העסקה שלא עוגן בכתובים ואשר ההכרעה ביחס אליו תיפול על בסיס של מהימנות העדויות.
אפשר להפסיק להתרגש. אין הוכחה שלויצקי קיבלה תוכנית טלוויזיה "דרך המיטה" ואני מניח שהוכחה כזו גם לא תימצא. כל היתר הן ספקולציות של הקורא הנוהג להבין דבר מתוך דבר ולהשלים בדמיונו מה שלא תואר בכתובים. כבר מזמן נטען שאיבר המין החשוב ביותר הוא הדמיון.
