הרושם הוא, שנעמי לויצקי, שחשפה בכתב התביעה את קשריה האינטימיים עם יו"ר הרשות משה גביש - טרם מיצתה את ארסנל כלי הנשק שברשותה.
ברור שככל שיימשך ההליך הפומבי, יתווספו עוד ועוד רטבים לסיפור העסיסי הזה, ויש להניח שביכולתה של לויצקי לשחרר עוד פרטים מביכים - ככל שהיא תחשוב שיהיה בכך לשרת את ענייניה.
אבל יש ברשותה של לויצקי, כך נראה, כלי נשק נוסף, שגם בכוחו להביך כהוגן את רשות השידור ומנהליה.
במה דברים אמורים?
עיון בכתב התביעה מגלה שנעמי לויצקי משבצת את טענותיה באינספור ציטוטים מתוך שיחות שקיימה עם אנשים ברשות השידור - לרבות עם משה גביש עצמו.
כלומר, זה לא שנעמי לויצקי מספרת בכתב התביעה, על דרך הייחוס, דברים שאמר לה אדם כזה או אחר, אלא היא מקפידה להביא הדברים כציטוטים - תוך שימוש במילים מודגשות ובסימני ציטוט.
נשאלת השאלה אם עומדת כוונה כלשהי מאחורי הטכניקה הזו של הצגת הדברים.
לדעתי, יש להסיק מצורת כתיבה זו, שנעמי לויצקי רוצה להעביר בכך מסר לנתבעים, שהיא מצטטת דברים במדויק - שלא מתוך זיכרון או מתרשימים שערכה, אלא מתוך הקלטות שביצעה.
ומה עוד שסביר בהחלט להניח, שנעמי לויצקי לא הייתה משבצת את כתב התביעה שלה באמירות מביכות, ואף פוגעת באנשים - מבלי שיהיה לה "גיבוי" של ממש לאמירות הללו.
כך למשל, כאשר נעמי לויצקי מצטטת בכתב התביעה את יו"ר רשות השידור משה גביש, כמי שאומר לה ש
"אורי לוי בחור נחמד אבל לא חכם", או כמי שמרגיע אותה שמנכ"ל הרשות
"לא רלוונטי", וכיוצא באלה אמירות מביכות ומסכסכות - קשה להניח שהיא, לויצקי, תספר זאת מבלי יכולת להוכיח, במקרה הצורך, שהדברים אכן נאמרו לה.
ועל כל פנים, למשה גביש יש סיבות טובות לחשוש, שהדברים שהוחלפו בינו לבין נעמי לויצקי - מתועדים כהלכה.
זאת ועוד, כאשר הנתבעים מבחינים בציטוטים הפזורים לרוב בכתב התביעה - מי לידיהם יתקע שהציטוטים הללו הם סוף פסוק? מי ישלול באופן מוחלט את החשש, שאם וכאשר יעלה רצון מלפניה של לויצקי - היא תשחרר ציטוטים מביכים נוספים?
אין לקנא במי שחושד שהוא הוקלט על-ידי בן שיחו, והוא חושש שבן השיח יעשה נגדו שימוש בחמרים מביכים הנמצאים באותן הקלטות.
ויתרה מכך, מי שהוקלט במשך תקופה על-ידי בן שיחו, והוא עצמו לא הקליט במקביל את השיחות, לעולם לא יוכל לזכור מה אמר ולמי אמר, וכמה "שטויות", מביכות יותר או פחות, הוא פלט באותן שיחות.
ואז יתחיל האיש החושד שהוא הוקלט - לייגע את מוחו בתהליך בלתי נשלט של שחזור אובססיבי ואינסופי של השיחות - כדי לנסות ולהיזכר ולאמוד את הנזק ואת המבוכה הצפויים לו - למקרה שבן שיחו המקליט יחליט לשחרר ציטוטים מביכים נוספים.
והשחזור המתיש הזה יהפוך לסיוט של ממש - באשר לעולם הוא לא יזכור במדויק את תוכנן של השיחות מהעבר היותר רחוק - מה אמר ואם אמר דברים "מיותרים", ואולי רק התכוון לומר אותם אך לא אמר וכו' וכו'.
שלא לדבר על כך, שאם הוא זוכר שאמר דבר-מה מביך במיוחד, ושטרם פורסם - כי אז הוא בבחינת מי שממתין לנפילת הנעל השנייה.
ושלא לדבר גם על כך, שהאיש המוקלט מודע לכך, שבכוחו של בן השיח שהקליט אותו, לשדרג את השערוריה כהנה וכהנה - אם יחליט לשחרר קלטות, שיהפכו את הציטוטים הכתובים לקולות של ממש.
צריך עצבי ברזל לעמוד בכל אלה.
לא, מצד המקליט זהו לא ניסיון לסחיטה באיומים כמשמעותו בחוק.
אבל זה עושה את אותה עבודה.
