ימים ספורים לאחר שהחלה רדיפה אחרי חברות בתנועת 'פרופיל חדש', ימים ספורים לאחר שהתברר כי החל כאן מהלך מסוכן של ממשלה שרודפת אחרי כל מי שאינה מצייתת למדיניות של מלחמה, ולאחר יום העצמאות ה-61 של המדינה היהודית - זה הזמן לסקור ולציין את רשימת האוכלוסיות שאין בינן לבין עצמאות ולא כלום. במדינה שסימנה את מערכת הבחירות האחרונה שלה במתקפה על עזה, כדי לזכות בקולות של תמיכה בגנרלים בהצבעה לכנסת שמכנים אותה דמוקרטית, במדינה שמסוכן בה להתנגד לשלטון כי המחיר עלול להיות מעצר אל תוך תאי חקירות, במדינה שנשיאה לשעבר הוא חשוד סדרתי בעבירות מין ארורות, ובמדינה שבה אלו שמכונים "אבירי זכויות", כמו עו"ד אביגדור פלדמן, מגינים נחרצות על חשודים בפגיעה סדרתית בביטחונן של נשים - זה הזמן לעצור ולסמן מי באמת כאן חופשי, ומיהם אלה שהדמוקרטיה לכאורה לא נוגעת בחייהם, כי הם משתייכים לאופוזיציה רחבה-אזרחית.
זה הזמן לזכור ולא לשכוח את כל חללי המתקפות, רבות מהן יזומות על-ידי ממשלה שכך אוספת אל קירבה שתיקה ציבורית. כי הרי במלחמות - כל המוזות וההתנגדויות חייבות לשתוק. הבה נזכור את יותר מאלף התושבות והתושבים - בהם מאות ילדים - מעזה השכנה, שהוקרבו על מזבח מה שקרוי כאן ביטחון. "ביטחון" זה הוא לא יותר ממהלכים של תעמולה על תפיסותיהם וחייהם של אזרחים. הבה נזכור את אחד ממחיריו הנוראים של הציות, שעליו משלמים עדיין חיילים, אלו שלא מעזים להרהר באופציות אחרות מלבד מלחמה, במדינה שמקדשת צבא ובצבא שעל פיו פועלת מדינה.
הבה נזכור את כל אלה שמשלמות ומשלמים בחייהם את המשבר הכלכלי, משבר שאינו מקרי, והוסתר עד כה בהעלאה על נס של מדיניות הפרטה, שהותירה אינסוף בתים נטולי כל הכנסות וללא ביטחון קיומי. הבה נזכור את כל אלה שלא מפסיקות להיאבק בשלל דרכים נגד מדיניות ממשלתית שפוגעת בביטחון הקיומי היומיומי, וחלקן מוצאות את עצמן מוגפות בידי שוטרים בתאי חקירות, מאוימות כדי להיות מושתקות מהתנגדות פוליטית-אזרחית.
הבה נזכור את המפגינות והמפגינים בעד צדק ושלום ונגד גדר ההפרדה בבילעין ובנעלין, שמשלמים בחייהם ובגופם על דרישתם לחברה אחרת, צודקת, שוויונית לכל אלו שחיים במרחבה. הבה נזכור כמה מעט מאתנו זוכים לחופש מאלימות מינית, נזכור כי כל אישה עוברת בחייה לפחות פעם אחת הטרדה מינית, אחת משלוש היא נפגעת תקיפה מינית, ואחת מכל שש היא נפגעת גילוי עריות על-ידי יחסי הכוח במשפחה גרעינית.
מי כאן עצמאי ומי לא? מי הם הזוכים לחופש תנועה ודעה, לחופש כלכלי, לשכר הוגן, לעבודה ראויה? מי הם אלה שיכולים לחשוב במדינה כיום שהם אכן חופשיים? כי כאמור, החופש ניתן רק לאוכלוסיה אחת, במחיר הכיבוש של אינסוף ציבורים - פלשתיניות/ים, מזרחיות/ים, נפגעות/י אלימות מינית, א/נשים שחיות/ים בעוני וקורסות/ים תחת העסקה פוגענית, מהגרות/ים שמתויגות/ים ככאלה שגופן/ם הוא רכוש ציבורי, בהן יוצאות אתיופיה שצבע עורן גרם להרחיקן גיאוגרפית-כלכלית אל מעבר למרכז הדומיננטי האשכנזי. הבה נזכור שרק אם אתה גבר לבן-יהודי, שמציית לשלטון האחד, שנולד אל פריבילגיה כלכלית-חברתית ו/או משתייך לאליטה הפוליטית-תרבותית - רק אלו הם באמת חופשיים. אלא שחירותם היא על חשבוננו, ועל כן לא עולה על דעתנו אל מול ההשתקה - להחריש.
הבה נזכור מהי דמוקרטיה מהותית-ערכית, כזו שמעודדת התנגדות ואופוזיציה פוליטית-אזרחית. כי לא בדמוקרטיה כזו אנו חיות וחיים, אלא במדינה שבה החופש ניתן רק למגזר צר, בעוד רוב האוכלוסיה ממילא לא עונה על קווי המתאר של מי שראוי כאן להיות חופשי.
