ל"ג בעומר: רבי שמעון בר יוחאי

רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) היה תנא (חכם מתקופת המשנה) שחי באמצע המאה השנייה לספירה. הוא היה תלמידו של רבי עקיבא ואחד מגדולי חכמי התלמוד, מחלוצי הקבלה ומחברו של ספר הזוהר. אינספור אגדות נקשרו לשמו, והוא מוזכר אלפי פעמים בתלמוד ובספרות המדרש. התלמיד המצטיין של רבי עקיבא רשב"י נולד וגדל בגליל. באותן שנים, היהודים נרדפו על-ידי הרומאים וחייהם היו קשים מנשוא. למרות הגזירות שהטילו הרומאים התעמק רשב"י תורה ימים כלילות. בליבו פנימה הרגיש כי מתחת לסיפור המקראי טמון רובד עמוק ונסתר, ובו נמצא המענה לשאלותיו. הדחף לגלות את סוד החיים גרם לו להצטרף שנים מאוחר יותר לקבוצתו של גדול המקובלים דאז - רבי עקיבא. למעלה משלוש-עשרה שנים למד רשב"י אצל מורו והיה מתלמידיו הבולטים. אולם תור הזהב בבית מדרשו של רבי עקיבא נקטע באכזריות. עשרים וארבעה אלף מתלמידיו מצאו את מותם במהלך מרד בר כוכבא, רק חמישה מהם שרדו - רשב"י היה אחד מהם. עת לגלות לאחר המרד מצאו רשב"י ובנו מסתור מפני הקיסר הרומאי במערה קטנה בפקיעין. במשך שלוש-עשרה שנים הם התעמקו יום וליל ברזי העולם העליון וביררו את מה שעתיד להיכתב לאחר מכן בספר הזוהר. בליבם הייתה מחשבה אחת ויחידה - הגיעה העת לגלות את סודות הבריאה לעולם. לאחר מות הקיסר יצא רשב"י מהמערה וקיבץ סביבו תשעה מגדולי המקובלים באותה התקופה - עשרה מקובלים כנגד עשר ספירות. בחיבור ביניהם הם יצרו מבנה רוחני משותף, שדרכו יכול היה רשב"י להוריד את האור העליון לעולם. הזוהר (כמעט) יוצא לאור השנים סוערות. מלחמות עקובות מדם מתחוללות בכל רחבי העולם וחיי אדם מאבדים כל ערך. באותו זמן, במערה חשוכה וצפופה בצפון הארץ יושבים עשרה מקובלים, וכותבים ספר על נצחיות ועל אהבה חובקת עולם - "ספר הזוהר". ספר הזוהר, ספר הספרים של הקבלה, מתגלה בפעם הראשונה לעולם ונגנז מיד על-ידי מחבריו. הסיבה: האנושות עדיין לא הייתה ראויה להתגלותו. עוד בטרם יצא העם לגלות, ניבא רשב"י כי ספר הזוהר יתגלה בסופה, וכי התגלותו ברבים תסמל את סיום הגלות הרוחנית. התגלותו של הספר לכל בימינו, ופירוש הסולם שכתב עליו בעל הסולם, מעידים על כך שאנו נמצאים בתקופה מיוחדת, התקופה שעליה דיבר רבי שמעון בר יוחאי. סוד הגלגול רשב"י הוא גלגולה של נשמה מיוחדת, שתפקידה לקשר בין הכוח העליון לבין כל הנשמות. נשמה זו "ירדה" לעולם שלנו חמש פעמים בלבד, והתגלגלה באבות הקבלה: באברהם, במשה, ברשב"י, באר"י ובבעל הסולם. כל אחד ממקובלים אלה קידם את האנושות למדרגה רוחנית חדשה, והותיר את חותמו באמצעות ספרי הקבלה שכתב לדור שיבוא אחריו. לפי המסורת הסתלק רשב"י במעמד חבריו בל"ג בעומר, י"ח באייר, שנת ג' אלפים תתק"כ (160 לספירה) ונקבר במירון. נשמתו של מקובל ענק חזרה לבוראה.