המתקיפים זוכים, המגוננים משמימים

המאבק בין בנק הפועלים לבנק ישראל הפך אתמול רשמית גם למאבק דו-צדדי בין הפועלים להארץ. דני דנקנר, יו"ר הבנק, תקף באופן ישיר את העיתון מעל במת וועידת שוק ההון של "גלובס". זהו מהלך חריג ולמען האמת גם מדאיג. אחד האנשים החזקים במשק מבקר את מי שתפקידו הוא לבקר אותו. אם פורסמו עובדות שקריות לגבי דנקנר ב"דה מרקר", היו"ר מוזמן להגיש תביעת דיבה. אם לא, עליו להפנים כי תפקידה של העיתונות לחשוף מחדלים, ולהביאם לידיעת הציבור, ולא להוות כלי שרת בידי בעלי ההון. בלי קשר לסיבות שהביאו את "דה מרקר" לנקוט בקו לוחמני, ראוי שעיתון ימתח ביקורת על יו"ר בנק המתבקש לפנות את מקומו על-ידי הרגולטור אך ממאן לעשות זאת. במוסף "עסקים" של מעריב מקדישים תשומת לב לסיבות שהביאו את "דה מרקר" לתקוף את יו"ר הפועלים. חני יודל מפרסת כתבה בעקבות ראיון שהעניק מו"ל הארץ לתוכנית "הכל דיבורים" ברשת ב'. הכתבה מופיעה תחת כותרת הגג "האם מו"ל הארץ חשף את המניעים מאחורי הסיקור המגמתי במארקר?", ונפתחת בשאלה "האם תכניו של העיתון הכלכלי דה-מארקר מקבוצת הארץ מושפעים ישירות מאינטרסים מסחריים?", עליה עונה יודל בחיוב. על מה הכל מתבסס? על כך שמו"ל הארץ" הודה בשידור כי הפועלים אכן לחץ להקטין את האשראי לעיתון, וכי הפועלים החרים את הארץ תקופה ארוכה בפרסום. השאלה שאינה נשאלת בכתבה היא מה קדם למה. כלומר, מדוע החרים הפועלים את הארץ בפרסום. נראה כי להבדיל מהגישה של מעריב לפרשת בנק הפועלים, בה נותר עוד שמץ של הגינות עיתונאית, כשזה נוגע למתחרים הישירים הכול מותר. אגב, את עיקרי הנאום שנשא אתמול יו"ר בנק הפועלים דני דנקנר בוועידת שוק ההון של עיתון "גלובס", ניתן לקרוא הבוקר על-פני עמוד שלם בעיתון "כלכליסט", תוך הפניה מהשער. הנה עדות נוספת לעמדה הברורה שתפס "כלכליסט" במאבק הנוכחי בין דנקנר ושרי אריסון לנגיד בנק ישראל והמפקח על הבנקים. על אף שארגן את הוועידה, השם "גלובס" לא מוזכר בדיווח ב"כלכליסט". מי שמוזכר הוא מושא ההתקפות של דנקנר - העיתון הכלכלי מבית הארץ, "דה מרקר". כלומר, לא בדיוק. כמעט. פליטת מקלדת פרוידיאנית הביאה לשיבוש קל בשם העיתון המתחרה. כשמצוטט החלק בו דנקנר התייחס ישירות ל"כלי תקשורת מאוד מסוים, שפעם העיד על עצמו שהוא מיועד לאנשים חושבים" נפתחות בדיווח של "כלכליסט" סוגריים בהם מוסבר כך: "דנקנר מתכוון למוסף הכלכלי של 'הארץ' דר-מרקר". על מקלדת המחשב הרגילה, האות ה"א אינה קרובה כלל לאות רי"ש. אולי ב"כלכליסט" משתמשים במקלדות מיוחדות. מכל מקום, לבטח יש מי שמסוגל להתענג לאורך שעות ארוכות מהניחוח הגרמני העולה מהחלפת הה"א ברי"ש.

זה היה צפוי, ובכל זאת מעציב לראות זאת מתרחש. "ישראל היום", העיתון הססגוני והבוטה שניהל מלחמת חורמה בראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, הפך משעמם. עם כל הבעייתיות שליוותה את אופן הסיקור שלו את הממשלה הקודמת, יש להודות כי מבחינה אנתרופולוגית היה משהו מרענן ברוח המשוחדת והמוטה לחלוטין שהביא עמו העיתון. אבל כעת במקום כתב פלסתר מופיע כתב הגנה. ככה זה כשתפקידך הוא לסוכך על הראש במקום לעודד את עריפתו. בארה"ב, לקראת סוף כהונתו של הנשיא בוש, רשת פוקס ניוז החלה לפגר, לראשונה מזה שנים, אחר נתוני הצפייה של רשת CNN. פוקס, שעשתה את פריצתה הגדולה על חשבון קלינטון, נסוגה אט-אט ככל שהפופולריות של בוש שפשפה את התחתית. הצטדקויות לא מוכרות כמו התקפות, התקפות על האופוזיציה לא מרשימות כהתקפות על השלטון, וגם תופי המלחמה לא יכולים לרעום לנצח. רק כעת, עם כניסת אובמה לבית הלבן, חווה פוקס לבלוב חדש (בין היתר עם ליצנים שגורמים גם לביל אוריילי להיראות עיתונאי מיושב בדעתו). גיליון "ישראל היום" הבוקר הוא עדות אופיינית למהפך שעבר על העיתון, ורמז לקראת הבאות. נתניהו, נזכיר, עבר ממש כעת את המבחן השלטוני הראשון שלו, ובקושי רב. הכותרת הגדולה ביותר על השער מוקדשת ליישור ההדורים בין הרמטכ"ל לראש הממשלה - "הרמטכ"ל: אני מתנצל" (מובן שבשער גיליון אתמול לא היה כל רמז להתקפה של הרמטכ"ל). הכפולה הפותחת בעיתון היא שיר הלל לאחד התקציבים שספגו את הביקורת הרבה ביותר בשנים האחרונות, גם מטעם שותפות לקואליציה. לרוחב כל חלקה העליון של הכפולה מודפסת הכותרת "נתניהו ועיני: מרוצים". תחתיה, ידיעה מאת זאב קליין, הנקרא בעיקר כאילו הוא הדובר של נתניהו ושטייניץ. שרגא ברוש תורם את חלקו בטור אוהד לתקציב ("אכן, תקציב היסטורי") ועוד ידיעה קטנה בטור הצד מופיעה תחת הכותרת "תקציב החינוך יגדל במאות מיליוני ש'". דן מרגלית, שלזכותו ולזכות העיתון נציין כי הוא בכל זאת מבקר את תהליך קבלת ההחלטות בממשלה, עושה זאת אי שם בעומק הגיליון, בטורו השבועי שבעמוד דעות (עמוד 30). בטור הפרשנות שלו המופיע בעמודי החדשות (עמוד 5) הוא כותב דווקא על התנצלות הרמטכ"ל והתפטרות בלינקוב. זאת ועוד, הטקסט שנבחר להופיע באופן מודגש במרכז המאמר הביקורתי של מרגלית, מחלץ מהרשימה דווקא את המשפט היחיד שאינו ביקורתי כלפי נתניהו ושטייניץ, אלא כלפי "נערי האוצר". קיצורו של דבר, ההטיה ב"ישראל היום" עדיין בולטת, אבל היא פחות מתגמלת את הקורא צמא הדם.

במדור החוץ של הארץ, כתבה מתורגמת מה"גרדיאן" (טניה בראניגן) על ניצולי רעידת האדמה בסין, שנה לאחר האסון. הכתבה מתארת את תהליכי השיקום של הניצולים, תחת הכותרת "בעידוד הממשל, ניצולי הרעש בסין ממשיכים הלאה". למי שקורא את הכתבה מומלץ לזכור את המגבלות שמטילה סין על עיתונאים הפועלים בתחומה. רק לאחרונה פורסם סרטון וידיאו המתעד את הצנזורה שמטילים סוכני הביון הממשלתיים על כתב המנסה לראיין את אחת מניצולות רעידת האדמה.

כתבת השער בעיתון "העיר - תל אביב" מוקדשת להתפטרות עורכי מעריב, דורון גלעזר ורותי יובל. כותרת המשנה המופיעה על השער, חצופה במידה מקומונית ראויה - "את הנייר הזה נמרודי יתקשה לבלוע". הילו גלזר פורש את הרקע להתפטרות תוך שהוא מצביע על המתח ההולך וגובר בתקופה האחרונה בין המערכת להנהלה, בין גלעזר ויובל לבין המנכ"ל רוני קליינפלד, ובינם לבין הדירקטוריון. בין היתר, נטען, המתח עלה גם מאי הסכמות על-רקע פוליטי. עומר שוברט, מבקר המדיה של העיתון, מוסיף טור פרשנות מעניין על עלילות גלעזר ויובל, או "רותי ודורון" כפי שהוא מכנה אותם, במעריב. השורה התחתונה ששוברט מציע - "'מעריב' לא הצליח להפוך לרותי ולדורון ולקבל את תו התקן האיכותי". לדבריו, "זה סיפור עצוב ברמה המהותית. הוא מוביל להכרה שלאיכות ולאינטליגנציה אין היום כמעט השפעה במוצר שפונה להמונים". אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה מרקר" כי החלה התארגנות בקרב עורכים במעריב בניסיון להותיר את גלעזר ויובל במשרתם. עוד מדווח כי תפקיד העורך הוצע לדובר צה"ל אבי בניהו, שככל הנראה סירב (ל"דה מרקר" הוא עונה במשפט "אני דובר צה"ל. רות סוף"). רביב דרוקר מתראיין למוסף "סופשבוע" של מעריב, המופץ היום למנויי העיתון (רונן טל). דרוקר מעיד על עצמו כך: "אני לא אנטי ממסדי אמיתי. אני עובד בערוץ עשר. לא באיזה אתר אינטרנט שכוח אל שקורע את הממסד" ומתייחס גם לתביעת הדיבה שהגיש נגד ידיעות אחרונות בעקבות הכתבה הביקורתית שפורסמה על אודותיו במוסף "7 לילות". "שלא יגידו לי שבעיתון עוטפים דגים וכולם שוכחים. הכתבה כן גורמת נזק", אומר דרוקר. בכתבה ההיא, נזכיר, כונה דרוקר "חפיף דרוקר", ובפני כתב מעריב הוא מעיד כי "'ידיעות' פגעו בי. הכי אני רוצה לראות את עצמי כעיתונאי יסודי, מקצוען, כתב רציני, והם האשימו שאני חפיף". עם זאת, בתשובה לשאלה על היכולת לבצע עבודה עיתונאית במדיום הטלוויזיוני, מודה דרוקר כי "יש חפיפניקיות מובנית בתוך המדיום", ואומר "המדיום מעודד שטחיות". רותה קופפר מדווחת בהארץ כי פעיל הימין נעם פדרמן הגיש תביעת דיבה נגד "ארץ נהדרת" בשל מערכון בו הוזכר. במסגרת סקירת התקציב בעיתון "דה מרקר", מדווחת אופיר בר-זהר כי הוחלט שזכייניות הטלוויזיה המסחריות יוכל לקבל רישיונות שידור החל מ-2012. במגזין "דה מרקר ויק" כותבת איילה צורף על שיטה חדשה של אנשי פרסום המבקשים לשווק מוצרים לקהל צעיר ולזכות בהדים חיוביים - פנייה ישירה לבלוגרים ועיתונאים בני עשרה, המודים כי לא יכתבו בביקורת על מי שנותן להם כבוד.

עוד בנושא:

• איזה יחצן עזר בשחרור כתב "כלכליסט" מהכלא בנמיביה?

• הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' משרד המשפטים

• יש דברים שצריך לומר פעמיים