בסאגת אישור התקציב ועסקת החבילה ביום שלישי התבלט הויכוח הקולני בין הרמטכ"ל גבי אשכנזי לראש הממשלה בנימין נתניהו. פורסם/הודלף שאשכנזי קרא לעבר ראש הממשלה, "אנשי הקבע אינם עובדי קבלן". האם ניתן להבין מכך שלגבי אשכנזי אין השגות לגבי התנאים שבהם עובדי הקבלן עובדים בישראל? אם כך, נראה שאשכנזי מבין את מה שבבלס מרגיש, גם כשהוא נמצא מהצד השני של אותו קו דק.
יש מי שיאמר שתפקידו כרמטכ"ל דורש ממנו לשים את ביטחון מדינת ישראל בראש סדר העדיפויות שלו ומכאן, שתנאי ההעסקה בסקטור האזרחי אינם מענייניו. טענה זאת הייתה מתקבלת על הדעת אם צה"ל היה צבא התנדבותי. כל עוד קיים גיוס חובה, המוטיבציה של המשרתים בצה"ל נובעת מזיקתם של חיילי הסדיר והמילואים למדינה, לא מזיקתם של אנשי הקבע לפנסיה, לרכב ולאופק הרחוק. האם למוטיבציה זו אין משקל בביטחון מדינת ישראל?
אני רוצה לחזור לציטוט המלא של דברי הרמטכ"ל גבי אשכנזי, עליהם כבר טרח להנתצל ולא מהסיבה הנכונה. "משרתי הקבע הם לא עובדי קבלן. הם לא עובדים בצבא. הם משרתים את המדינה. זה לא נכון, זה לא בסדר לפגוע בזכויות הפנסיה שלהם". האם כל אנשי הקבע של צה"ל חיים ופועלים מתוך תחושת שליחות לאומית?
מעניין לראות שכשמשטרת ישראל מנפחת את דרישות האבטחה למשחקי הפיינל פור ביד אליהו, רק כדי לסדר ל-210 שוטרים שעות נוספות, התקשורת לא בולעת את "צרכי הביטחון" ושואלת שאלות לגבי הצרכים האמיתיים של הארוע. כשהאמון במשטרה בציבור הוא כל כך נמוך, קל לתקשורת לעשות זאת.
תנאיהם של אנשי הקבע עדיין מוגנים מדיון ציבורי חופשי בשל עגל הזהב הביטחוני שמנהל את חיינו בישראל. מי שעוזר לשמר את קדושת חוסר השיח הביטחוני היא דווקא משטרת ישראל, ששמה לה למטרה ראשונה את הארגונים "פרופיל חדש" ו"מטרה 21". הראשון בהם לא רק נלחם בעד השלום אלא נגד תרבות המאצ'ו - התרבות שממנת את צה"ל, הצבא המוסרי בעולם.
