השבוע האחרון היה עתיר באירועים אקטואליים, החל מהופעת דפש מוד, עבור דרך ביקור האפיפיור, המפגש של נתניהו עם מובראק, אישור התקציב, שביתה בבתי ספר, תאונות דרכים, וכלה באירוויזיון. בין לבין היה גם האירוע האקטואלי של ל"ג בעומר המעלה באוב את מרד בר כוכבא. אקטואלי אני אומר, הייתכן?! מסתבר שיש הרואים בו עדיין עניין אקטואלי. במאמר במעריב חזר נדב העצני על עמדתו של הרב קוק בדבר החשיבות המוראלית של מרד בר כוכבא. בתגובה השיב לו דן מרגלית במאמר ב"ישראל היום" בהסתמכו על פרופ' יהושפט הרכבי, לפיו העם היהודי ספג מכה בשל המרד. שניהם לא עשו זאת לתפארת חקר ההיסטוריה, אלא בשל ההקשר האקטואלי של המפגש הצפוי של נתניהו עם אובמה. ממש כשם שהרכבי עסק בנושא, כאשר נראה היה שראש הממשלה דאז מנחם בגין מגלה סרבנות כלפי האמריקנים. איזה לקח באמת ניתן ללמוד מניסיונו של בר כוכבא?
ראשית, כדאי לתקן מספר מיתוסים שגויים לגבי בר כוכבא. לא הייתה מחלוקת בעם בתקופת בר כוכבא. השם בר כוזיבא הוא התעתיק היווני לשמו האמיתי - בר כוסבא
1, ואין שום עדות לכך שהוא נגזר מהשורש כזב. להפך, העובדה שדווקא הכינוי שהדביק לו רבי עקיבא "בר כוכבא" דבק ונשאר שגור בפינו עד עצם היום הזה מעידה על ההערצה לה הוא זכה. העדויות ההיסטוריות מעידות דווקא כי בר כוכבא השכיל לאחד את העם. ד"ר דוד פלוסר אף טען שהמרד איחד את האומה
2. ייתכן שבר כוכבא עשה זאת כחלק מהלקח שלמד מכשלונו של המרד הראשון ברומאים - המרד הגדול, שבמהלכו היה העם מפולג. המרד הגדול מפורסם היום בעיקר בהקשר של מצדה, אך אולי היה ראוי שיהיה מפורסם דווקא בהקשר של בית שאן. בבית שאן, שהייתה עיר מעורבת של יהודים ונוכרים באותה תקופה, נלחמו היהודים לצד הנוכרים נגד המורדים, אולם לאחר שהובסו המורדים קמו הנוכרים בלילה, טבחו את 13,000 יהודי בית שאן ששיתפו עימם פעולה ובזזו את רכושם
3. אנו יודעים על כך בזכות ההיסטוריון יוספוס פלביוס שתיעד את המרד הגדול. לצערנו לא היה היסטוריון דומה כדי לתעד את מרד בר כוכבא, ולכן הרבה מן הידע שלנו לגביו הוא עקיף ומקוטע. ייתכן אף כי זה המקור לבלבול לפיו סבורים רבים כי בתקופתו היה פילוג בעם, בעוד שבעצם, המחלוקת בעם החלה מאות שנים לאחר מכן בעת ניתוח מורשתו בדיעבד.
לעולם לא ניתן יהיה להכריע בוויכוח בין שתי האסכולות לגבי בר כוכבא, משום שהוויכוח נוגע לשאלה מה היה קורה אילו לא היה מתקיים המרד. במחקר ההיסטורי אין תשובות לשאלות היפותטיות כאלה. שערו בנפשכם שמנהיג מרד גטו ורשה, מרדכי אנילביץ', היה מארגן מרד מוקדם יותר ומעט יותר נרחב ומשמעותי נגד הנאצים עוד לפני תחילת חיסול הגטאות. למרות שייתכן כי מרד כזה היה מביא להצלה של כמה אלפי יהודים שהיו מנצלים אותו לבריחה, קרוב לוודאי שהיו מאשימים את אנילביץ' בכך שבעטיו הנאצים החריפו את צעדיהם נגד היהודים, והיסטוריונים כהרכבי היו יכולים לטעון כי השואה באה על העם היהודי בשל המרד. אין לדעת מה היו עושים הרומאים אילמלא התקיים מרד בר כוכבא. היום נוטים החוקרים להאמין כי הקמתה של העיר האלילית איליה קפיטולינה על חורבות ירושלים החלה לפני המרד. גם איסור המילה הוחל על-ידי אדריאנוס לפני המרד
2. לגבי גזירות-שמד אחרות המחלוקת עדיין נמשכת. אך גם אם נדע יותר על גזירות אלה התעלומה לא תיפתר. לא ניתן יהיה לדעת האם הטבח והגזירות נבעו רק מחמת זעמם של הרומאים בעקבות המרד, או שההחלטה להשליט תרבות הלניסטית אחידה בכל האימפריה, ולצורך זה לבצע ג'נוסייד תרבותי ופיסי של העם היהודי גמלה בליבו של הקיסר עוד לפני פרוץ המרד. הבה נתרכז אם כך בניתוח האירועים שקרו. לא לפני שנפריך עוד מיתוס שגוי. מרד בר כוכבא לא הביא לתחילתה של הגלות המוחלטת. גם לאחר המרד, היישוב היהודי בארץ ישראל המשיך להתקיים, לקיים את הסנהדרין, להוציא מתוכו מנהיגים כמו יהודה הנשיא, ואף להעמיד נכסי תרבות כמו חתימת המשנה והתלמוד. הכחדת היישוב היהודי בארץ ישראל החלה בתקופת הכיבוש המוסלמי במאות השביעית והשמינית לספירה, והושלמה עם תחילת הכיבוש הצלבני בסוף המאה ה-11. 2,000 שנות גלות?! מישהו פה חלש בחשבון.
היום ידוע כי מרד בר כוכבא הוכן באופן מדוקדק לאורך שנים רבות. במשך אותן שנים נחצבו למעלה מ-280 מערות מסתור בעיקר בשפלת יהודה, שבהן הוסתרו כלי נשק שהוכנו ונאגרו לצורך המרד
4. אפשר לומר שאלה היו הסליקים העבריים הראשונים, 1,800 שנה לפני הפלמ"ח. מערות אלה שמשו גם כמקום מחבוא ללוחמי בר כוכבא שמהם הפעילו לוחמת גרילה כנגד הרומאים. 1,833 לפני שהוייטקונג עשו שימוש באותה טקטיקה. ייתכן שאפשר לומר כי בר כוכבא הוא אבי תורת לוחמת הגרילה המודרנית. לא רק זאת, 1,824 שנים לפני צ'ה גווארה, בר כוכבא היה מהפכן עממי, שעסק בתמורות סוציאליסטיות, בהפקעות רכוש ובחינוך לערכי העבודה ולהסתפקות במועט
1.
את מהלך המרד ניתן לחלק לשלושה שלבים
5. בשלב הראשון פגעו כוחות בר כוכבא בלגיונות שחנו בארץ והביאו לסילוקם המוחלט, ולשחרור ממלכת יהודה. בר כוכבא הכריז על עצמאות עם ישראל והוא עצמו הוכתר לנשיא ישראל. בשלב השני ניסו כוחות רומאים מסוריה, עבר הירדן, מצרים ותגבורת ממאוריטניה לכבוש בחזרה את הארץ. כוחותיו של בר כוכבא היכו גם אותם והשמידו חלק גדול מגיסותיהם. עד לנקודה זו היה מרד בר כוכבא מוצלח אולי אפילו ממרד החשמונאים (שכמעט כשל בעקבות נפילת יהודה המכבי בקרב אלעשה). מעניין לציין גם כי שני שלבי המרד הזה דומים להפליא לשני השלבים העיקריים של מלחמת העצמאות שלנו (תחליפו רק את מאוריטניה בעירק). אלא שאז התרחש דבר שייתכן שבר כוכבא לא צפה, וברור כי כוחותיו לא היו ערוכים לעמוד בו. הקיסר הרומי אדריאנוס החליט כי אינו מוותר על הפרובינציה הנידחת יהודה, וגייס כמעט מחצית מהצבא הרומי מכל רחבי האימפריה לרבות בריטניה וארצות הדנובה כדי להכניע את מרד בר כוכבא. בשלב השלישי הזה שהתקיים בשנה הרביעית למרד הובס בר כוכבא, ולוחמיו על נשיהם וטפם נרדפו ונטבחו. למרות סדר הכוחות העצום של הרומאים, ההיסטוריונים מצאו עדות לכך כי גם הם ספגו אבדות קשות.
הלקח הראשון שעלינו ללמוד מההיסטוריה של מרד בר כוכבא נובע משני חלקיו הראשונים והמוצלחים ובעצם מכשלון המרד הגדול שקדם לו: אחדות העם ונחישות המנהיגות שלו הם תנאים הכרחיים להצלחה. זו אולי הסיבה שבימים אלה כשאנו עומדים אולי מול סוג של שלב שלישי במלחמה על עצמאותנו, עמד ראש הממשלה על כך שתוקם ממשלת אחדות רחבה ככל האפשר, וגם בעת כתיבת התקציב הוא התעקש, בניגוד למקובל, כי הוא ייעשה בדרך של הסכמה ועסקת חבילה, למרות שצעד חריג שכזה זכה מטבע הדברים לביקורת.
הלקח השני הוא הצורך להכיר היטב את יכולותיו של האויב ואת נחישותו ומידת התיעוב שלו כלפינו.
הלקח השלישי הוא הצורך למנוע מלכתחילה את יכולתו של האויב ליזום מהלכים מסוג השלב השלישי, שבהם אנו עלולים להימצא בנחיתות. קרוב לוודאי שבתקופתו של בר כוכבא האופציה הזו לא הייתה קיימת, וגם אם היה עולה דבר כזה על דעתו לא היה יכול לפגוע במפתיע בלגיונות רומאים עוד לפני שהתארגנו להתקפה - בדרכם או בטרם השלימו את חימושם. לנו היום יש את האופציה הזו, ואוי לנו אם נוותר עליה משיקולים קצרי-טווח.
לבר כוכבא גם לא ניתנה האפשרות לכרות ברית עם מעצמה ידידותית שרומי הייתה אויבם המשותף. גם אם אפשרות כזו הייתה קיימת, ספק אם בר כוכבא היה בוחר באפשרות זו, משום שהוא ידע בוודאי כי אובדן העצמאות והשעבוד לרומי היו תוצאה ארוכת-טווח של ברית בדיוק כזו שכרתו צאצאי בית חשמונאי עם רומי בעת המאבק מול הממלכה הסלאוקית ("היוונים"). גם בהידרדרות של ברית זו שיחק תפקיד הפילוג בעם. הלקח עבורנו בימים אלה כשאנו נעזרים בבעלת ברית חזקה, עלינו לעשות זאת כשווים, ולא כווסלים המוותרים אגב כך על העצמאות שלנו לטווח רחוק. על ישראל צריך תמיד להגן צבאה, ואסור להפקירה לחסדי זרים.
לסיום, מעניין להשוות את בר כוכבא לגיבור מקומי אחר. נצחונו של בר כוכבא נמשך 3 שנים, נצחונו של צלאח א-דין בארץ ישראל (מן הניצחון בקרב קרני חיטים עד לתבוסה לריצ'רד לב הארי בקרב ארסוף) נמשך 4 שנים. מעמדו של צלאח א-דין כסמל לגבורה בעיני המוסלמים הוא בלתי מעורער, אך מעמדו של בר כוכבא למרות הישגיו מול האימפריה החזקה ביותר בכל הדורות, זכה משום מה למעמד מפוקפק. נקודה למחשבה.
